Page 464 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 464

‫‪Pg: 464 - 15-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫"אני יודע מה המלך הבטיח לך‪ ,‬לכן אני כאן‪ .‬אני יודע גם שרצון‬
‫ה' שבנך ְׁשלֹ ֹמה ימלוך‪ .‬אדוננו המלך אינו מודע למה ש ֲא ֹד ִנ ָ ּיה‬
‫עושה‪ ,‬את יודעת שהוא מרותק למיטה כבר די הרבה זמן‪ .‬לכן‪ ,‬לכי‬
‫מיד אל המלך ואמרי לו את הנעשה‪ .‬לאחר שתיכנסי אל המלך‪ ,‬אני‬

                              ‫אבוא ואאשר את דברייך‪ .‬מהרי אין זמן"‪.‬‬
                       ‫ַּבת ֶׁש ַבע יצאה בחופזה‪ ,‬ממהרת לחדר המלך‪.‬‬

‫"אדוני המלך"‪ ,‬לחשה ֲא ִבי ַׁשג ל ָ ּד ִוד השוכב על מיטתו‪ .‬המלך פקח‬
‫קמעה את עיניו מנתק עצמו ממחשבותיו הקדושות‪ ,‬רואה ולא רואה‬
‫את הנערה‪" .‬אשתך ַּבת ֶׁש ַבע‪ ,‬רוצה לפגוש את המלך"‪ .‬המלך שמע‬
‫את הנימה שבה נאמרה המילה אשתך‪ ,‬נימת קנאה המעורבת עם‬
‫טרוניה על שלא זכתה היא להיות אשת המלך‪ּ ָ .‬ד ִוד התעלם מהנימה‪:‬‬

                                                  ‫"הכניסי אותה בבקשה"‪.‬‬
‫ַּבת ֶׁש ַבע התקרבה למיטה‪ ,‬קדה לפני המלך‪ .‬המלך סימן בידו‪ ,‬רמז‬
‫לה להתקרב למיטתו‪ .‬ראה את הדמעות המבצבצות מזוויות עיניה‪:‬‬

                          ‫"מה לך‪ ,‬אשתי?" שאל ברוך‪" ,‬למה תבכי?"‬
‫ַּבת ֶׁש ַבע מחתה את דמעותיה‪" :‬אדוני המלך‪ ,‬אתה נשבעת‬
‫לאמתך‪ ,‬כי ְׁשלֹ ֹמה בננו ימלוך תחתיך‪ ,‬וכי הוא יישב על כיסאך"‪,‬‬

               ‫אמרה בבכי‪" :‬ועתה הנה מלך ֲא ֹד ִנ ָ ּיה ואתה לא ידעת"‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד הזדקף על מיטתו‪ ,‬פניו הביעו תימהון‪" :‬מאין את יודעת‬

                                                 ‫שהוא המליך את עצמו?"‬
‫"אדוני המלך‪ֲ ,‬א ֹד ִנ ָ ּיה לקח עימו את ֶא ְב ָי ָתר הכוהן‪ ,‬את י ֹו ָאב בן‬
‫ְצר ּו ָיה שר הצבא ואת כל בני המלך חוץ מ ְׁשלֹ ֹמה בננו‪ .‬הוא לקח‬
‫צאן ומריא לרוב‪ ,‬ויחד עם אנשים משבט יהודה הם עורכים טקס‬
‫המלכה בעין רוגל ליד האבן הזוחלת"‪ .‬קולה המתחנן של ַּבת ֶׁש ַבע‬
‫המשיך לדחוק‪" .‬ועתה‪ ,‬אדוני המלך‪ ,‬עיני כל ישראל נשואות אליך‪,‬‬
‫להודיע מי יישב על כיסא המלך אחריו‪ .‬אם אדוני המלך לא יעשה‬
‫מעשה עכשיו‪ ,‬כאשר ישכב אדוני המלך עם אבותיו‪ ,‬יחשבו כל העם‬
‫כי המלכת ֲא ֹד ִנ ָ ּיה הייתה מוסכמת על המלך‪ .‬ואני ובני ְׁשלֹ ֹמה נהיה‬

                                                                           ‫‪464‬‬
   459   460   461   462   463   464   465   466   467   468   469