Page 194 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A

‫‪Pg: 194 - 7-Back 21-10-20‬‬

‫האוצרות האבודים‬

‫ֹמ ֶשׁה‪ ,‬כאחוז קסם‪ ,‬מושיט ידו‪ ,‬מלטף את המטה הפלאי‪ .‬האותיות‬
‫החקוקות בו זורחות בעיניו‪ ,‬אותיות שראה רק בביתו של ַע ְמ ָרם אביו‪.‬‬
‫האותיות הקדושות‪ .‬אותיות שבהם‪ ,‬כך הסביר לו אביו‪ ,‬ברא הבורא‬
‫יתברך את עולמו‪ .‬אותיות שמו של בורא כל העולמות‪ֹ .‬מ ֶ ׁשה מעביר‬
‫אצבעותיו על האותיות‪ ,‬חש את חמימות המטה בקצה אצבעותיו‪.‬‬
‫כמוכרח מכוח חזק ממנו‪ ,‬לופת את המטה בידיו בעדינות ומושכו‬
‫מהקרקע‪ .‬המטה‪ ,‬כקופץ לתוך ידו‪ ,‬מבריק ונוצץ מראשו ועד סופו‪,‬‬

‫כאילו מעולם לא נגע בקרקע‪.‬‬
‫קול פליאה ותמיהה נשמע מפיהם של ִי ְתר ֹו ו ִצ ּפ ֹו ָרה‪" .‬כנראה‪,‬‬

‫שבה האבידה לבעליה"‪ ,‬לחש ִי ְתר ֹו‪.‬‬

‫ִי ְתר ֹו ו ֹמ ֶשׁה ישבו בחדרו של ִי ְתר ֹו‪ ,‬ריחם של המטעמים מילא את‬
‫חלל החדר‪ .‬יומיים חלפו מאז צאתו של ֹמ ֶשׁה מהמרתף‪ ,‬יומיים של‬
‫תהפוכות בבית ִי ְתר ֹו‪ִ .‬י ְתר ֹו‪ ,‬שראה איך ֹמ ֶשׁה מוציא את המטה מתוך‬
‫הקרקע‪ ,‬הבין כי אדם מיוחד במינו נמצא לפניו‪ .‬לא מכוח גבורתו‬
‫הוצא המטה‪ ,‬כי אם מכוח עליון ש ִי ְתר ֹו לא הצליח להכיל אותו‪.‬‬
‫ִי ְתר ֹו החל לנהוג כבוד ב ֹמ ֶ ׁשה‪ ,‬נתן לו קיטון מכובד לנוח בו והתייחס‬

‫אליו כאח ורע‪.‬‬
‫"ידידי היקר‪ ,‬חייב אני לך התנצלות גדולה על הזמן שבו הפקרתי‬
‫אותך במרתף‪ .‬את הנעשה אין להשיב‪ ,‬אך מקווה אני כי תסלח לי"‪.‬‬
‫ֹמ ֶשׁה חייך בידידות‪ ,‬הנהן ל ִי ְתר ֹו כאילו הדבר כבר נשכח מדעתו‪.‬‬
‫" ִצ ּפ ֹו ָרה סיפרה לי על שנות הלימודים הרבות שזכתה ללמוד‬
‫אצלך‪ .‬על השגתך ופיקחותך הרבה"‪ֹ .‬מ ֶ ׁשה הסמיק קלות‪" .‬היא אף‬
‫סיפרה לי כי ביום צאתך מהמרתף הואלת להטבילה לשם גירות"‪.‬‬
‫ֹמ ֶשׁה הנהן בחיוב‪" .‬כמו ש ִצ ּפ ֹו ָרה אמרה לך כשעמדתם ליד המטה‬
‫הנטוע‪ ,‬הבטחתי לתת אותה לאישה למי שיצליח להוציא את המטה‬
‫מהקרקע‪ .‬היות שאתה הצלחת להוציאו‪ ,‬אם תרצה‪ ,‬הרי היא נתונה‬
‫לך לאישה‪ .‬אל תחשוב ששמא זה נגד דעתה‪ ,‬היא מרוצה מאוד‬
‫לנישואין איתך‪ִ .‬צ ּפ ֹו ָרה כיום בסביבות גיל הארבעים‪ ,‬ואף אתה אינך‬

‫‪194‬‬