Page 199 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A

‫‪Pg: 199 - 7-Back 21-10-20‬‬

‫דור המדבר‬

‫"עוד עשרים וחמשה‪ ,"...‬נשמעות צעקותיה של ָפ ִטי ָמה‪" .‬עוד‬
‫שמונה עשרה‪...‬‬
‫עוד תשעה‪...‬‬
‫עוד שניים‪...‬‬

‫יאללה‪ ,‬לא נורא שיהיו כמה מיותרים‪ ,‬שלא יחסר אם חלק ימותו‬
‫בדרך‪."...‬‬

‫קול הלמות פרסות הסוסים התרחק מהרחוב‪ .‬בכי‪ ,‬צער ומספד‬
‫נשמעו מבתים רבים לאורך הרחוב הצפוף‪ .‬וקול אנחת רווחה מפיהן‬
‫של אימהות שילדיהן לא נלקחו‪ ,‬ביודען שההרווחה לא תימשך זמן‬
‫רב‪ .‬שבועות ספורים יחלפו עד שעגלת הילדים תשוב שוב לרחובם‪.‬‬
‫עגלת המוות אוספת את הילדים בשיטתיות‪ ,‬רחוב אחר רחוב וחוזר‬
‫חלילה‪ .‬סבב הרחובות ישוב לכאן עוד שלושה שבועות‪ ,‬כסיבובו‬

‫התמידי בשבע השנים שחלפו מאז נצטרע מלך מצרים‪.‬‬

‫"אבא‪ ,‬מה נעשה? זה כבר מוגזם! שבע שנים! שלוש מאות שישים‬
‫וחמישה ימים בשנה! שלוש מאות ילדים ביום! יותר משבע מאות‬
‫וחמישים אלף מילדינו נשחטו‪ .‬שבע מאות חמישים אלף תינוקות‬
‫קטנים שנתלשו מידי אימותיהם המסכנות‪ .‬שבע מאות וחמישים‬
‫אלף נשמות טהורות נשחטו בשביל האיש הטמא הזה!"‪ ,‬בכה‬
‫האיש בפני אביו‪ ,‬כואב את צרת עמו‪ ,‬רואה את הסבל העמוק בעיני‬
‫אביו‪ָ .‬נ ָדב‪ ,‬בנו הבכור של ַא ֲהרֹן‪ ,‬עמד מול אביו היושב על הארץ‪,‬‬

‫מתפלש בעפר בבכייה לפני בוראו על סבל העם הנרדה‪.‬‬
‫פניו של ַא ֲהרֹן שבורות ורצוצות‪ .‬שבע שנים של תעניות ותפילות‬
‫הנמשכות ימים ושבועות רצופים חלפו עליו‪ ,‬תעניות עד אובדן‬
‫ההכרה בשביל לבטל את הגזרה הנוראה‪ .‬עיניו שקועות עמוק‬
‫בתוך פניו השחורות מהצומות הרבים‪ .‬שער זקנו הלבן כשלג‪,‬‬
‫נושר מחוסר מאכל‪ .‬גופו חסר כוח וחיות ממיעוט השינה‪" .‬מה‬
‫אוכל לעשות‪ ,‬בני? יודע אני את גודל הצרה! חש אני אותה בכל‬
‫עצמותיי! מאות אנשים באים לשחר לפתחי בכל יום‪ ,‬לבקש ממני‬

‫‪199‬‬