Page 206 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 206

‫‪Pg: 206 - 7-Back 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

                                               ‫"איך לא חשבנו על זה?"‬
                     ‫"כל הכבוד!‪ ,"...‬נשמעו קריאות מפי היועצים‪.‬‬
‫המלכה חייכה בהנאה‪" :‬אז מסתמן שיש לנו יורש עצר למלכנו‪.‬‬
‫ָא ִדי ַקם האלוהי יהיה המלך לאחר שאלוהינו המלך ילך וישכון‬

                                  ‫במקום שהכין לעצמו בשמי מרומים"‪.‬‬

‫"אשתי היקרה‪ ,‬חש אני כי יומי לעזוב אתכם מתקרב‪ .‬רוצה אני כי‬
‫תקראי לכל ילדינו למען אוכל להיפרד מהם"‪ ,‬לחש ַּפ ְר ֹעה לאשתו‪,‬‬
‫מטעים את המילה 'כל'‪ .‬שלוש שנים חלפו מאז התאונה ו ַפ ְר ֹעה‬
‫עדיין חי‪ .‬נגע הצרעת האחוז בו הלך והתגבר‪ ,‬בשרו נמק עליו‬
‫והעלה צחנה‪ .‬רימה ותולעה יוצאות מבשרו‪ ,‬מרחשות על גופו‪.‬‬
‫היו אלו שלוש שנים שבהן המשיך לנסות לרפא את גופו בתרופה‬
‫השטנית‪ ,‬רחיצה בדמם של מאה וחמישים מעוללי ישראל בכל‬

                                                            ‫בוקר ובכל ערב‪.‬‬
‫אשת ַּפ ְר ֹעה העומדת במרחק ממיטתו‪ ,‬הניחה את כף ידה על פיה‪,‬‬
‫מנסה לא לנשום את האוויר המחניק‪" :‬את כולם?"‪ ,‬שאלה בפליאה‪.‬‬

                                                 ‫"כן! את כולם!"‪ ,‬ענה‪.‬‬
‫אשת ַּפ ְר ֹעה השתעלה מהמחנק‪" :‬גם אותה???"‪ ,‬שאלה בתמיהה‪.‬‬
‫"כן! גם אותה! תמצאי אותה ותביאי את כולם אליי!"‪ ,‬ציווה‬

                                                                        ‫המלך‪.‬‬

‫"אדוני המלך‪ ,‬עשיתי את אשר ציוויתני"‪ ,‬אמרה אשת ַּפ ְר ֹעה לבעלה‬
‫בכניסתה לחדרו‪ ,‬מובילה את ילדיהם אחריה‪" .‬הנה כולם‪ָ ,‬ע ְתר ּו‪,‬‬

                        ‫ָא ִדי ַקם‪ ,‬מ ֹו ְרי ֹון‪ִּ ,‬ב ְת ָיה ו ָעפ ּו ִזי"‪ ,‬אמרה בשמחה‪.‬‬
                            ‫" ַּב ְת ָיה!"‪ ,‬נשמע קולה של הבת הגדולה‪.‬‬

‫"את עדיין ממשיכה! לא מספיק סבל גרמת לנו! את לא‬
‫מתביישת?! משנה את שמך! איפה כיבוד ההורים שלך?! אבא‬

                                                                           ‫‪206‬‬
   201   202   203   204   205   206   207   208   209   210   211