Page 37 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A

‫‪Pg: 37 - 2-Front 21-10-20‬‬

‫דור המדבר‬

‫פרק ד‬

‫עצה‬

‫שעת לילה מאוחרת‪ ,‬החדר אפל‪ ,‬אור הנר הקטן והדועך משרה‬
‫אווירת נכאים‪ .‬קול בכי עצור נשמע בפינת החדר‪ ,‬רחוק ככל‬
‫האפשר מעריסתו הקטנה של התינוק‪ַ .‬ע ְמ ָרם יושב על הארץ‪ ,‬מבכה‬
‫על אשתו ובתו שנלקחו ממנו באישון הלילה שלפני כן‪ .‬היום‬
‫שחלף מותיר בליבו חלל וקושי עצום באיבוד היקר מכול‪ .‬הרגשת‬
‫אין אונים מחוסר הוודאות‪ ,‬פוגעת בליבו‪ ,‬מותירה אחריה תהיות‬
‫וספקות בקשר להמשך הדרך‪ .‬כל היום היה עסוק בניסיון להרגיע‬
‫את בנו הקטן החפץ בקרבת אימו‪ .‬בכי העולל שטרם מלאו לו שתי‬
‫שנים‪ ,‬קרע את ליבו של אביו ביודעו שזקוק הרך לחלב אימו‪ .‬כל‬
‫שעות היום בכה ַא ֲהרֹן הקטן‪ ,‬והמזון שהביא לו אביו לא השביע‬
‫את רעבונו ואת תשוקתו לחום אימו‪ .‬שעה קלה קודם לכן נרדם‬
‫ַא ֲהרֹן‪ ,‬וקול השתנקותו עדיין נשמע בשנתו‪ַ .‬ע ְמ ָרם מותש נפשית‬
‫וגופנית מהיום הארוך שעבר עליו‪ .‬תחושת ריקנות ועצבות שורה‬
‫בלב האיש הזקן‪ ,‬ומחשבותיו טורפות זו את זו‪" :‬מה יהיה על ַא ֲהרֹן‬
‫אם י ֹו ֶכ ֶבד לא תשוב? מה עשו השוטרים הרשעים לאשתי ובתי?‬
‫מהי תכלית החיים? היש להמשיך בדרך זו? האם ייגמרו אי פעם‬
‫העבדות והשעבוד?"‪ .‬הספק מחלחל בליבו כעכבר המכרסם בחבל‬
‫עב ומנתק גיד אחר גיד עד שמנתק את כל הגידים הדקים‪ .‬כרעל‬
‫החודר לאט לגוף עד שמגיע לרוויה ומטיל את הגוף חסר רוח חיים‪,‬‬
‫כך חדר הספק המכאיב לליבו של ַע ְמ ָרם‪" .‬יש לעשות מעשה כדי‬
‫להפסיק את הצרה והצער‪ .‬טוב המוות מחיים כאלה‪ .‬עדיף שלא‬

‫‪37‬‬