Page 454 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 454
Pg: 454 - 15-Back 21-10-20
האוצרות האבודים
האנשים .הדרך הארוכה ,המסע לעבר הלא ידוע ,מילא את הלבבות
בהרגשת כיליון והפסד .הידיעה כי הארץ המובטחת נמצאת במרחק
של ימים ספורים ממצרים ,נתנה לאנשים את ההרגשה כי המסע
סתמי ובלתי נצרך .החררות אשר הוציאו ממצרים כלו בארוחת
הערב האחרונה .תחושת רעב עתידית קיננה בחדרי הלב והבטן.
הפחד מהמחשבה" :מה נאכל מחר?" ,נשקף מעיני האנשים.
"די!!!" ,נשמעה צעקה מפי א ֹון בן ֶּפ ֶלת מראשי שבט ראובן:
"נראה לכם שאנחנו משוגעים! כבר חודש ימים אנחנו הולכים
במדבר הזה ,הלחם אזל ,המים עומדים להסתיים ,כל הקהל רעב
ואנחנו ממשיכים ללכת כאילו עוד דקות מספר נגיע למקום יישוב".
הקהל הרב נעצר ,המילים שפרצו מפיו של א ֹון הבהירו את
הרגשתם בבירור .המחשבות שקיננו עמוק בתוך הלבבות ,ניסיון
ההדחקה של התסכול פרץ בבת אחת ממעמקי מיצרי הנפשות.
"הוא צודק!!! לאיפה אנחנו הולכים?! אין לחם! אין מים! אין
כלום! ֹמ ֶ ׁשה ו ַא ֲהרֹן! למה הוצאתם אותנו ממצרים?! להמית אותנו
ואת ילדינו במדבר?!".
קולות בכי ונהי נשמעו מכל עבר ,ייאוש ואוזלת יד של אנשים
מפוחדים מפני הצפוי להם .ילדים שחשו כי לא יהיה ביד הוריהם
לספק את חסרונם ,החלו לבכות בפחד.
"אתם! ֹמ ֶשׁה ו ַא ֲהרֹן ,אתם אשמים בכל הרע שמצא אותנו מאז
שיצאנו ממצרים! גאוות נפשכם גרמה לכך שהוצאתם אותנו
ממצרים למדבר! הלוואי שהיינו נשארים במצרים ,אפילו אם היינו
מתים שם זה היה ביד השם .לפחות שם היה לנו בשר לאכול" ,צעק
ָד ָתן בעזות לעבר ֹמ ֶ ׁשה ו ַא ֲהרֹן.
קול ענות חלושה של המתחננים על נפשם נשמע מפיות חלק
מהאנשים" :לפחות אם היה קצת לחם לאכול."...
ֹמ ֶשׁה חש את השם מדבר מתוכו ,ממלא את ישותו ,הרגשת נועם
זיו העליון מפכה בו" .הנני ממטיר לכם לחם מן השמים .ויצא העם
454
