Page 540 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 540
Pg: 540 - 17-Front 21-10-20
האוצרות האבודים
שפט בן חורי הביט ִּביה ֹו ֻׁש ַע בבוז" ,לך באמת אין ממה לחשוש,
כי אין לך מה להפסיד! אתה סתם פרדה עקרה שאיכפת לה רק
מכבודה ,אפילו לקיים את המצווה הראשונה שבתורה לא טרחת!
לא נשאת אישה ואין לך ילדים ,לכן אין אתה חושש! לנו יש! ברוך
השם ,אנו נישואים ויש לנו ילדים חיים וקיימים ,ואנחנו רוצים שהם
יישארו כך!".
ְיה ֹו ֻׁש ַע הביט בשפט בן חורי ודמעה נצנצה מזווית עינו.
עמוד הענן נגוז ,ואת מקומו תפס עמוד האש .עשרת המרגלים הלכו
איש לשבטו ,מתייפחים על מר גורלם של בניהם ובנותיהם" .אשתי
היקרה ,מה ייעשה לך בארץ אשר ניכנס אליה ,האם ייקחו אותך
כשפחה? בניי היקרים ,אתם בוודאי תהיו עבדים בבתי אנשי הארץ,
מעונים ורמוסים תחת כפות רגלי גויי הארץ .בנותיי החביבות,
שפחות ומשרתות יעשו אתכן ,אם לא ינהגו בכן מנהג קלון".
קולות בכי ונהי נשמעו מכל עבר ,אנשים נשים וטף הבוכים על מר
גורלם כאילו עתידם המר נחרץ .שעות רבות של בכייה מתייפחת על
המוות הבטוח והחידלון המתקרב ובא .קולות ייאוש והספד עצמי
של אנשים שאיבדו כל תקווה .ליל התשיעי לחודש אב ,החודש
החמישי ,בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים ,נפל העם
לתהום הנשייה של העצבות והייאוש.
הבוקר אור ,קולות הבכי עדיין מפירים את דממת המדבר .העם
קם מרביצתו על גבי החול ,שם פעמיו אל עבר ֹמ ֶ ׁשה ,בראשו צועדים
ָד ָתן ו ֲא ִבי ָרם ושבעים הזקנים .הפנים שטופות הדמעות מטיחות
אשמה על הרועים המביאים את צאנם אל עבר המוות הבטוח .כעס
ורצון לנקמה נשמעו מהקולות" :הלוואי שמתנו בארץ מצרים או
במדבר הזה .ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב?
נשינו וטפנו יהיו לבז ,הלא טוב לנו לשוב מצרימה" ,צעקו אנשים
מכל עבר אל ֹמ ֶ ׁשה ו ַא ֲהרֹן.
540
