Page 138 - Demo
P. 138
כריכה קשה, כריכה רכה . מאת צחי פלפל
כמה חמץ כבר יכול להצטבר בין דפיו של ספר במשך שנה? גם מבלי לברר את העניין עד הסוף, בכל שנה לקראת חג הפסח נצטווינו לנקות את כל הספרים בבית. איך מנקים ספר מחמץ? פשוט – עם מטלית לחה מנגבים את הכריכה פעם אחת מכל צד, ואז פותחים, פעמיים, את הספר בעמוד אקראי, סוגרים בכוח תוך ניעור האבק והפרורים. וכך, בילדותי, בכל שנה פגשתי שוב כל ספר בכל אצטבא בבית. לא קניתי חכמה רבה אגב ניקוי, אבל את כמה מהספרים אני זוכר היטב, מהכריכה.
במדפים העמוסים ביותר ניצבו כרכים של פסקי דין של בית המשפט העליון. הגם שהיו תבנית נוף ביתנו, קצת יראתי אותם. ולא רק אני – כמעט כל חבר שהיה בא אלי הביתה היה שואל בחרדה והתפעמות אם אבא שלי כבר קרא את כולם. והם היו עומדים שם צפופים, כריכתם בצבע תכלת דהוי, עשויה מרקם בעל חספוס עדין שתמיד היה מעורר בי צמרמורת לא נעימה כאשר הייתי מעביר עליהם מטלית. שומרי חוק וסדר היו, וענוותנים היו, לפחות מבחוץ, אף אחד מהם מעולם לא ניסה להתבלט לעומת חבריו. על כל כרך היה רק כתוב מבחוץ באותיות זהובות, שנת ההוצאה ומספר סידורי. ובמדף עליון, מורמים, היו מונחים, בהדרת כבוד, "גבורות לשמעון אגרנט", "ביקורת שיפוטית" מאת אהרון ברק, "ספר זוסמן" (!) ו"המשפט העברי" של מנחם אילון, אשר בעצם נוכחותו מיזג עולמות בביתנו. להם כבר הייתה כריכה
חלקה, מהודרת, נעימה לניגוב.
והיו לנו הרבה "כל כתבי" בבית. כל כתבי דובנוב, כל כתבי עגנון, כל כתבי שלום עליכם. מוטל בן פייסי החזן הצחיק אותי אך גם ריחמתי עליו מאוד. ו"גדולי הציור", הו בוטיצ'לי, היו נתונים שם בתוך שתי תיקיות קרטון גדולות, כל צייר בחוברת מהודרת אחת, עשויה דפים מבריקים וכריכה דקה וגמישה, נוחה להתכופף, מאתגרת בניקוי. וגם ספר פסלים של אוגוסט רודן. כאשר הייתי בן 14 הייתי מוכרח למצוא תמונה של אישה עירומה, נאלצתי להסתפק בפסלים, גם אם
139
