Page 141 - Demo
P. 141
מסכים איתו?" ולנצט משיב כדרכו: "כן, פרופ' לייבוביץ צודק – הוא באמת לא הבין את הבסיס הכימי להתפתחות העוברית. אבל אנחנו דווקא כן מבינים...". אז השארתי את הפרופסורים המכובדים זה לצד זה, בשנה הבאה אנקה אותם שוב. ויש לי הקדשה מחגית ואבנר מיום הולדתי בשנת 2009, על ספרה של רוזלינד פרנקלין חוקרת הדנ"א הדגולה אשר ווטסון וקריק גנבו לה את הנתונים ופרסמו את הסליל הכפול שלהם על חשבונה. לא קל היה להיות אישה, מדענית יהודייה באנגליה, או בכלל, בשנות ה50 (או בכלל). אני מיד מחפש ומוצא את "הסליל הכפול" של ווטסון המזורגג שבו הוא מתאר בגאווה כיצד גנבו לה לרוזלינד. נדמה לי שווטסון אמר זאת
שם: "אם אנשים כל כך קטנים מטילים צל כה ארוך אז כנראה שהערב עומד לרדת".
ישנם ספרים, רבים – יש להודות, שמעולם לא קראתי. למשל "מה שגור הגורילה צריך" עם הקדשה מלימור לאילת שלי, משנת 1987. תותקי אומרת שזה ספר נפלא. בכל ערב פסח אני רק מתבונן בתמונה על הכריכה שלו. אני רואה בה נער מתבגר ונבוך, מה באמת הוא צריך? ו... "דני מטורטיה פלט" הנה הוא שוב! אף שדפיו הצהיבו בעוד ארבעים שנה, עדיין ניכר בם שאבא אהב
את הספר וקרא אותו לא פעם. ועכשיו אני נזכר שכאשר אמא, ואנחנו, הילדים, פינינו את הבית בעומר לקראת מכירתו לפני כשנתיים הצלתי את דני והבאתי אותו אלי לספריה כדי שאוכל להמשיך לנקות אותו בכל פסח. והוא כבר כל כך נקי ואני תוהה – אולי אפילו הטורטיה שלו
כבר כשל"פית?
ובין לבין אני נתקל בהגדות לפסח. אחת יפה במיוחד, עם ציורים של שגאל והקדשה מאמא ואבא, לאיילת ולי מפסח תשנ"ה. תוך כדי ניקוי אני עורם הגדות על השולחן בפינת האוכל, עוד מעט מתחיל ליל הסדר, והשנה הוא בבית שלנו.
רחובות, פסח תשפ"א
142
