Page 67 - Demo
P. 67
שנים ארוכות לאחר פטירתו של סבא ניסים–דוד המשיכו ללמוד בבית בני משפחה, אורחים מזדמנים, תלמידים של אבא שהמשיכו לבקר את סבתא אביגיל. הם באו לאחל שנה טובה, להביא משלוח מנות בפורים, סופגניות בחנוכה, להזמין אותה לשמחות או סתם לדרוש בשלומה. וכך היה. ארון הספרים של אבא נשאר במקומו 32 שנים לאחר פטירתו עד לכתה של אמא. לעיל, כרטיס ברכה לשנה חדשה שאחד התלמידים של אבא הביא לסבתא אביגיל לביתה, שנים רבות לאחר
שנפטר.
כשנה לפני פטירתו, אבא כתב, בכתב ידו, תולדות חיים בקיצור נמרץ (מסמך ב. 7). קצת קשה לקרוא את הכתוב, כי הדיו נמחק וחלק מכתב היד לא נשמר. אך במעט שמצאתי ניתן למצוא פרטים מאלפים על הביוגרפיה של המשפחה. לפרטים אלה יכולה להיות משמעות גם בהקשר כללי יותר על הקשר בין יהודי מרוקו והעדה המערבית שכבר עלתה לציון (כך נקראו יוצאי מרוקו באותם
ימים) , הסיבות לעליה לארץ, תאריכי העליה וכו', כלהלן: א. מוצאה של משפחת עזראן מהעיר הבירה מראקש.
ב. המעמד החברתי והכלכלי של המשפחה היה טוב. הם היו בקשר רצוף עם המנהיגות של עדת המערבים ושליחים שבאו מהארץ בחרו בבית המשפחה כאכסניה בעת שהותם במראקש. סבא שלי, אבא של אבא, דאג לכל מחסורם במשך חדשים ארוכים וסייע באירגון מגביות כספיות לחלוקה לאנשי העדה שכבר עלו לישראל, מה שמעיד גם על הרצון וגם על היכולת של יהדות
מרוקו לעזור לישוב בארץ. הביטוי "כל ישראל חברים" היה שגור על פיהם. בנוסף, עובדה זו מצביעה על המעמד של האבא של סבי. להמלצה שלו היה "משקל" בעיני העדה.
68
