Page 120 - Demo
P. 120
נספח יג – האדם עולם קטן
הרב אמר בשיעור שכל העולם היה רוצה לשרת את האדם, כיוון שהאדם מחבר את כל המציאות להיות אחת.
הרב גם הדגיש בשיעור שהמשפט “חייב אדם לומר בכל יום בשבילי נברא העולם” בא להגדיל את האחריות של האדם על המציאות ולא לפאר את מעמדו של האדם. התובנה של הנימוק השלישי, שהשיעור הזה עוסק בו, משנה את מציאות החיים, ואמורה הייתה להילמד ולהיות היסוד של כל
מערכת החינוך. השאלה היא האם האדם הוא בורג במערכת או מברג?
אם יסבירו לך שאתה תמיד תהיה בורג קטנצ’יק שרק צריך לעשות את תפקידו, בוודאי שתוכל לומר את המשפט: “בשבילי נברא העולם”. אין סיכוי שהמערכת תפעל אם הבורג יהיה חסר, והיא תתפרק מכך. אבל אמירה זו באמת באה למלא את הבורג במוטיווציה להיות קטן, שקט, משומן היטב במקומו, שלא יזוז לרגע. כשאתה בורג, אין סיכוי שתרחיב את החור שאתה
מוברג בו, אין דרך שתחשוב לבדוק מה קורה בחור לידך.
המוני בני אדם רוצים שחייהם יהיו שקטים, ש’יזרמו’ על פי התוכנית ה’מקובלת’, שיהיה ‘בסדר’. יכול להיות שבסתר ליבם הם חולמים על משהו גדול, אבל אינם עושים פעולות היוצאות מגדר הרגיל כדי להגיע לשם אלא
משאירים זאת לחלום. רוב בני האדם רוצים להיות ברגים טובים.
להיות מברג שלוקח את הברגים ומחזק אותם, שיודע לפתוח ולסגור, לשנות מציאות ולהשפיע, זו התכונה האמיתית שעבורה נברא האדם. מערכות החינוך אינן משקיעות את מאמצן בטיפוח של תלמידים בעלי אופי שכזה. אלו חיים שיש בהם דינמיקה, שהם מלאים בעוצמה שאומרת “בשבילי נברא העולם”, כי אני הולך ועושה אותו עולם טוב יותר ושלם יותר.
כשהאדם הוא מברג, הוא שותף לבורא בתיקונו של העולם. ובפרק זה אנחנו לומדים איך הופכים להיות מברג! זו חובת לימוד לכל תלמיד שרוצה
מסילת ישרים
120
