Page 121 - Demo
P. 121
פרק א- נספחים
להיות אדם. הרב לימד אותנו שכשאדם נמצא בתודעת עולם הטבע, הוא משתמש בטכניקה הסיבתית המורה שלכל דבר ישנה סיבה שמביאה אליו. וכך שבויה המציאות בתוך גלגל של סיבות שיולדות האחת את חברתה בתוך מעגל טבעי, שאין לו דרך לפרוץ את הגבולות הסיבתיים, ולכן תמיד
יהיה מה שהתחולל קודם.
לעומת זאת, כשאנו אוחזים במוסר, מתוך הבנה שאנו ‘רוצים’ להשליט את הרוחניות על החיים, אנחנו עוקרים את טעות הטבע הרובוטי (האוטומטי), ושותלים במקומה תקווה של פתיחות המצמיחה ומגדלת את המציאות
להיות מה שמבטיח לה הרצון האלוקי להיות.
כאן האחריות. בכל פעם שהמילה אחריות נאמרת היא מטילה סביבה עננה של כבדות ראש ויראה מפני המשמעויות שלה. מי שרואה כך את האחריות מסתכל על הצל שלה ולא על משמעותה כפי שהרב הסביר בשיעור. באמת האחריות היא הכוח להביא עוד סיבוב של המברג כשכבר קשה, כדי שבטוח לא יישאר שמץ רפיסות בבורג. האחריות היא תחושה שאי אפשר שלא נעשה עוד מאמץ כדי שהנכון יהיה עוד יותר נכון. היא הרגשה שאני
עושה את הדבר הכי אמיתי שאפשר לעשות.
וכאן נחזור לעניין החינוך. להעמיד בני אדם שבמרכז החיים שלהם תחושה שהם עושים את הדבר האמיתי, זהו הדבר החשוב ביותר שאפשר לפעול למענם.
נספח יד – שותפות
הרב אמר בשיעור שהאדם אינו יכול לעצור את ההנהגה האלוקית בעולם בבחירתו, אבל הוא יכול להפוך לשותף לבורא.
סיפור קצר שקרה לי בילדותי: גרתי במושב נחלים ליד פתח תקווה, ובמושב
121
