Page 167 - Demo
P. 167
פרק ב-נספחים
ניתנים לאדם ללא בחירה. הוא נולד בזמן, במקום בסביבה חברתית ובמסגרת משפחתית שנכפו עליו. כשהוא נולד הוא ‘רוצה’ לחיות בלי שהוא יודע כלל מה זה לחיות – יש בו הדחף לאכול, לישון, לבכות ולצחוק, הוא אינו‘ַאָפִּתי’,אינושוכבבשקטורעב.הואבוכהעדשירגיעואותובמאכל, שייתנו לו יחס של חיבוק וכדומה. זהו הרצון שלו בשלב זה של החיים. הרב
מתאר שזו הסיבה שחז”ל קוראים לרצון ‘מתעורר’.
ככל שיגדל ויתפתח, כלי המחשבה שלו יתרחבו באופן משמעותי, ופעולותיו ייעשו מושכלות יותר. בחלק מהמקרים אפשר יהיה לקרוא להן ‘מתורבתות’, שכן התובנות המתגברות בתוכו ימנעו ממנו להיות ‘ברברי’, ויגרמו לו
להבליט את צדדיו הנשגבים.
העוצמה במנגנון המופלא שתיאר הרב היא שאת ה’דעת’ מקנים שלושה כוחות בעלי תכונות שונות, וההוצאה אל הפועל היא בכוח אחד – הרצון. הרבגוניות של האדם, המורכבת משלושת הכוחות הללו שיוצאים דרך הרצון
אל המציאות, מביאה אותו ללכת קדימה, להתפתח ולפתח את העולם. הרב קוק כותב באורות הקודש:
אורות הקודש / חלק ג – מוסר הקודש / עמוד פח / הבניין הפנימי בהכרה ורצון
העולם הפנימי צריך הוא להבנות תמיד, ולהשתכלל בלא הרף, עוד יותר מהבנין התמידי של העולם החיצוני. ברוחו של אדם, כל מה שהוא מוצע על פי יסוד החפץ הפנימי לטובה, זהו בנין פנים, וכל מה שהחפץ הפנימי עומד מרחוק, או אינו משתתף בזה, הרי הוא בנין חוץ. אפילו ההכרה המדעית איננה נחשבת לבנין פנים כי אם כשהיא משתכללת כל כך עד לכדי הטבעת הרצון היותר עמוק על פיה. אבל כל זמן שתהיה רק מציירת והוגה, וחפץ הלב בחייו אינו נוטל חלק במעמק החיים הציוריים הללו, הרי זה רק בנין חיצוני, שאין ההשלמה, היחידית והציבורית, נבנית בהם בנין עדי עד. התורה והיראה, החוכמה והתפלה, ההכרה והעבודה, כשהם באים
167
