Page 169 - Demo

פרק ב-נספחים
ולהתהפך לעצם מעצמיו הפנימיים של האדם, לגדל את איכותו. ואוי אוי היה לעולם כולו אם תכונת הדעת, שהיא זיו החיים, היתה עומדת בצורה כזאת, והיתה מתמדת בלא הפסק ולא תיקון כלל הקובלנא המרה של אכתוב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו, תחת שעל ידי הגוונים באה התוחלת של כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם, כי מצאי מצא חיים ויפק רצון
מד’.
נספח ו – אהבת הלימוד
הרב אמר בשיעור שתלמיד חכם תמיד שואל שאלות ומסוקרן על כל דבר שהוא נפגש עימו. השורש של ההתעניינות התמידית הזו נעוץ באהבה שאוהב הוא את הבריאה. שורש העניין הוא: “כולם בחוכמה עשית”, שבתוך ה’עשייה’ שלהם יש חוכמה. הרב הגדיר את זה במילים: ‘החוכמה תחיה בעליה’. כלומר מה שפועל את קיומו של הנברא הוא החוכמה העליונה
שהתאימה אותו לתכונת החיוּת שלו.
תלמיד חכם, המקצוע שלו הוא החוכמה שעומדת ביסוד הבריאה כולה. זו אינה נישה מסוימת של מחקר על מספר האלקטרונים החופשיים במולקולה מורכבת או על זרם חברתי באחד השבטים ביערות האמזונס. החוכמה האמיתית מחפשת אחר מכנה משותף אחד לכל התופעות שבמציאות, היא השורש שמחיה את הכול ובאותה הפעולה גם מנהיג אותו כרצונו. ככל שאדם ידע יותר בחוכמה, כך יפגוש יותר מן הפרטים של
המציאות בנקודת השורש שלהם.
האהבה מבוססת על שותפות של ערך כלשהו. החכם, שלומד את חוכמת החיים הזו, אוסף לעצמו הרבה מאוד ידע שאינו פרקטי במציאות, ומכיוון שיש בתוך כל אחד מהם איזה קשר לחוכמה שהוא לומד, הוא מסוגל ורוצה
169