Page 171 - Demo
P. 171
פרק ב-נספחים
נספח ז – השגחה צמודה
הרב עסק בחלקו השני של השיעור בעניין ההשגחה הפרטית של בני האדם וההשגחה הכוללית של שאר הבריות, והסביר שמקורה של ההשגחה הפרטית היא ביכולתו של האדם לבחור.
נשאל: מתי נדרשת השגחה? כשדברים יש להם דרגת חופש והם יכולים לטעות ולהביא לידי משבר, אזי נדרשים הם לפיקוח. אצל כל הברואים אין שום בחירה, וכל ההתנהלות שלהם היא על פי הטבע, שהוא אותה החוכמה שבה ניתנו להם החיים, ולכן אין להם צורך בהשגחה פרטית, שכן הם לא טועים! אין להם קבלת החלטות שמשפיעה על חייהם באופן ישיר, שמשנה
את פנימיותם מתוך רצון להיות ‘משהו’.
באדם המצב הפוך: אין רגע שהוא קבוע, הוא כל הזמן בוחר, כל הזמן נמצא במחשבות והתלבטויות של הצעד הבא וזה שאחריו. אותם האירועים מטביעים בתוכו את העושר הרוחני שבו. מכיוון שכך, הרי שצריך להחיל עליו את ההשגחה הפרטית, שכן הסכנה בתנועה מתמדת היא לפעול פעולה פטלית (גורלית) שתקלקל את מסלול ההתעלות וההשתפרות שלך.
אם האדם אינו בוחר, אם אינו שואל את עצמו את השאלות ומנסה לברר בדעתו מה נכון לעשות, הרי שהוא משים עצמו כבהמה. הוא נדחף מתוך כוח פנימי ואינו מכוון את כיוון הצעידה, אינו פועל על חייו. מדרגת הבהמה היא שאינה מושגחת, וזה מה שהרב מלמד – שמי שאינו מפקח על עצמו,
הקב”ה אינו מפקח עליו בהשגחה פרטית.
אם כן, יוצא שהיסוד של הפיקוח העצמי של האדם עושה אותו אדם מצד עצמו, אבל גם גורר את היחס האלוקי אליו בתחום ההשגחה. נתח מרכזי בקשר של האדם עם הבורא, תדר תקשורת משמעותי, תלוי ברצון, ביכולת ובהשקעה של האדם בפיקוח על עצמו. וכפי שנראה בהמשך, זו נקודה
משוכללת באדם, שדורשת לא מעט אך מעניקה הרבה.
171
