Page 17 - Demo
P. 17
הקדמת המחבר
מכיוון שהאדם הוא כולל וחופשי, הוא בעל מידות רבות. צריכים לאזן אצלו את כל המידות הללו ביחד. הוא אינו יכול להגזים בשום מידה.
יכול להיות שהמידות הן בתוכנו, אך איננו יודעים לקרוא להן בשמן הנכון. למשל, כשאנו גדלים אנו למדים לדבר, ואז המחנכים נותנים למידה מסוימת ֵשם ואומרים לילד: “אל תאשים, אל תלשין”. אנו אומרים לו “אל תגזים בזה”, “אל תשחית אוכל”. מסבירים לו ומצפים שיתנהג בהתאם
לידיעות הרבות שההורים והמחנכים שלו כיוונו אותו.
זו כוונת הרמח”ל, שהדבר טבוע בנו וקל להשיגו. הוא קיים בכל מקרה באדם, ולכן כשהוא נפגש עימו הוא חש שאין כאן משהו חדש. זהו השלב הראשון שהרמח”ל מלמד אותנו – ממה צריך להיזהר כשפותחים את
הספר הזה13.
ובכל זאת הספר הזה מלא בחידושים. לכן צריך בירור מהו העניין של ההקדמה הזו.
אותן (0)
התורה והרמח”ל אומרים שעלינו לשנות זאת, להעלות את המידות להיות
13. שאין בו חידוש. 14. השתנות מסעו של האדם בעולם – לעשות את הבלתי אפשרי לאפשרי, לשנות את הטבע. זה מה שהמוסר מלמד אותנו. ראה נספח ז – עלה למעלה עלה.
יש לנו עבודה לעשות – להעלות את
המידות. נכון שהן טבועות בנו בפועל,
אבל כל דבר שטבוע הוא בהמי וילדותי
ולא אנושי. האנושי שואף להיות יותר
ויותר עד אין־סוף, כי האדם הוא ‘מה’.
הוא תמיד רוצה לשאוף הלאה.14 אם יש רפלקס, תגובה בלתי נשלטת, זה הצד הבהמי שבנו. אם המידות ניתנו בפועל ואין לשנותן, זה נשאר בהמי.
אבל אנחנו בני אדם.
עבודת האדם האמיתית היא העבודה המעולה – לשפר ולהעלות את
המידות, לקחת מנקודת ההתחלה ולפעול לטיובן.
17
