Page 191 - Demo
P. 191
פרק ג-נספחים
רוצים לחנך מישהו אנו רוצים להגיע לשני היעדים הללו. מצד אחד ברור שאנו רוצים שהוא יבנה לעצמו את הר החיים באופן טוב ואיכותי, ושירכוש לעצמו את הערכים שאנו מצדיקים כמעולים (ומעלים). מצד שני אנו מצפים, כמובן, שיהיה יותר מהנקודה שהוא נמצא בה כעת, ושידע להרחיב
את עצמו כל הזמן.
נספח ב – שמחתי להיות
שלושה שכלים לימד הרב מתוך דבריו של הרמח”ל במידת הזהירות: העיוני הוא המייצג את מה שלמד האדם בעבר ועימו הוא בא לפעול בהווה; הפקחי הוא שמסתכל על מה שעושה עכשיו ומנסה להשוות לו את הכללים והחוקים שלימד אותו העיוני; והמבקר הוא שרוצה לשפר את העתיד, כך שבפעם הבאה יעשה יותר. אם כן, יש לפנינו שלושה חלקי זמן, המקבילים לשלושת השכלים: עבר–הווה–עתיד. מתכונותיהם אנו יודעים שהם שייכים אל הזמן, והם חייבים להיות נפרדים. אם העבר יהיה הווה,
הוא לא יוכל להיות עבר.
האדם יוצר מציאות משונה, הוא הופך את הרצף הזמני להיות אחד. פעולת החיבור הזו מאפשרת מעבר בין העולמות. עולמנו הוא עולם זמני, לא משום שהוא קצוב באורך החיים שלו, אלא מתוך שהזמן הוא הדבר שהולך ומתקדם בו באופן קבוע. בזכות ההתקדמות הזו, אפשר לראות את החיים,
את ההתגדלות, את כל האפשרויות מזריחה ועד שקיעה בגוונים מרובים.
במקומות רבים הרמח”ל מסביר שיכול היה הבורא לברוא את המציאות מתחילתה ועד סופה ברגע אחד, אלא שאז בני האדם לא היו יכולים להבין שום דבר, והמציאות הייתה ללא הפעולה שלהם. לכן עניין הזמן בשיטתו (בשפתו: הדרגה) נועד כולו לצורך תפקידה של האנושות לחבר את הצד
191
