Page 42 - Demo
P. 42
נספח ט – תהיה מרוכז
החל מהשיעור הראשון וגם בהמשך השיעורים דיבר הרב על כך שה’מידה’ היא הנקודה של האמצע. הרב הגדיר זאת בשיעור כ’והלכת בדרכיו’ – מתוך שהאלוקי הוא בכול, אזי הוא בוודאי באותו המרחק מהכול, ולכן הוא
במרכז. ננסה להעמיק מעט את ‘תורת האמצע’ ולתת בה סימנים.
סטטיסטית המרחב ה’מרכזי’ אמור להיות המרובה ביותר, וההגעה אליו אמורה להיות טבעית ופשוטה, בבחינת ‘הושט היד וגע בם’. הקצוות תמיד יהיו רחוקים ודי צרים, שהרי כך הם קצוות, מאוד קיצוניים, וה’ספקטרום’ שממלא את המרחב שביניהם הוא מגוּון ומלא באפשרויות. לכן באופן חיצוני נראה שבתחום זה אין כמעט עבודה לעשות שתוגדר ‘עבודת מידות’.
העולם המוגבל, זה שכל דבר בו יש לו קצה ברור, מביא אותנו להסתכל על הקצה כ’אמת’ וגורר אותנו להיות מאוד ‘בינריים’, כלומר להעדיף להגיע להכרעות של ‘0’ או ‘1’. מעניין לראות שככל שהאנושות מתקדמת היא אינה מצליחה לבנות את עצמה באופן שיהיה יותר מגוּון ומכיל, אלא היא ממשיכה להיות בקצוות, מחדדת אותם ומקצינה. אין ספק שזה מברר מאוד להיות ‘1’ ברור או ההפך ‘0’ שלם, זה הרבה יותר קל וצלול, אין
טשטוש של גבולות ידועים.
המבט החומרי, כשהוא רואה קצה הוא מחשיב אותו למדויק, הוא רואה בו שיא של משהו, והיחס לשיא מלא בכבוד והערכה. מכאן שבני אדם רבים טועים בכך שהם מכבדים את הנקודה הזו.
כשרוצים ללמוד את הנקודה המרכזית, ננסה לאבחן את הנוסחה החשבונית שלה. האם מדובר על חציון או על ממוצע? וכוונתנו אינה לעסוק בשיעור בסטטיסטיקה אלא בשאלת המרכז האלוקי ובהבנה אפשר לחשוב על
אמצע בכל מיני דרכים שיבהירו מהו בדיוק.
מסילת ישרים
42
