Page 78 - Demo
P. 78
אפשר להחשיב טוב אלא אם הוא בא ממקור האין־סוף. צריך למצוא בכל קוטן את הגודל, שנדע שכל קוטן שייך לאין־סופיות שמופיעה בנו, שהאדם לא יסתפק באיזו הצלחה שהיא נקודתית כמו כסף, חברה וכדומה. הנימוק כאן הוא להראות שכל מה שהאדם עושה הוא להיות דבוק באין־סוף,
והמקום לזה הוא העולם הבא.
הנימוק השני הוא שאי אפשר להגיע לכך בלי החופש, שלא יהיה מה שיעצור אותו מלהתפתח. המלחמה היא שבכל פרט של חייו יש לו התמודדות של הגוף המוגבל אל מול נפשו החופשית – האם יגבר הגוף
הגבולי או ההתפשטות של הנפש.
הנימוק השלישי הוא להראות שהאין־סוף הזה מגדיל את האדם. אין הכוונה שהמאבק מביא אותו להיות ניטרלי, בסדר ומתמודד עם יצריו, ומספיק שלא ייגרר אחר גופו. אלא האדם חייב להתקדם, ולכן או שהוא מתדרדר עם העולם או שהוא מקדם אותו. ההגדרה הזו היא הרבה יותר רחבה
מהנימוק השני.
בנימוק זה הכוונה היא שלאדם יש אחריות על כל העולם. אם הוא רואה חתול טובע, זה כואב לו. החברתיות שלו היא שהאחרים הם בו, ולא כקבוצה של מטאטאים שמחוברים ביחד. יסוד כל המוסר הוא שאתה לא יכול לגרום כאב לאחרים. המלחמה שלך היא בין החופש לגבול, והחופש הזה
שייך לכל היש. אתה לא יכול שלא לתת לו את כל החופש.
אם אתה רוצה להשיג את החופש,
אתה חייב שהוא יהיה נחלתה של כל
המציאות, שיתגלה בעולם הגשמי
הסובב. חזיון הנביאים הוא שבתיקון
העולם גם השמש תאיר שבעתיים ממה
שהיה במעשה בראשית, ושהאריה יאכל תבן. יש כאן שינויים בתוך הטבע.
באמת העולם הזה מתקדם ולא מסתובב במקום, ולכן החיבור עם האין־סופיות – שהיא מקור ההתקדמות והשפע שאינו נעצר – הוא
מסילת ישרים
שורש העניין.
78
