Page 87 - Demo
P. 87
פרק א
שהוא רק חומרי ותוצאתי. האמירה שהאדם גדול מהמלאך כוונתה שהוא יכול להתעלות לעומת המלאך, שהוא גדול ממנו רוחנית בידיעות שלו. האדם יכול לשנות את הטבע ואת המלאכים בעצמם על ידי השתנותו. וזה
עניין המוסר שאני בונה את עצמי, וזה תלוי בי.
אם כן, מה טוב לאדם בעולם הזה עם
נשמה שכזו? היא לא תמצא בעולם
הזה שום נחת רוח. אדם שמתענג על
מוזיקה או מנחמדות של מישהו אחר,
זהו הצד הנשמתי שלו, ואילו אדם אחר
– כל מה שמעניין אותו הוא לאכול או לדבר על האוטו שלו. שניהם בני אדם, אבל למה צריך נשמה כל כך אדיבה אצל השני, אם הוא לא חי את
זה ולא שייך לזה?
המגיד מדובנא שאל לפני הגר”א: למה אתה צריך לתת דין וחשבון אם הכול הוא בעל כורחך? שה’ ייתן דין וחשבון! אלא הוא הסביר את זה על ידי המשנה בבבא קמא, בה מדובר על אדם שיש לו שדה בתוך ארבעה שדות של חברו. אם חברו גודר שדה אחד הוא לא צריך לשלם כלום, אבל אם הוא יסגור את הדופן הרביעית, גילה דעתו שזה נוח לו וצריך לשלם את חלקו
בכול. אם אתה אוהב את החיים, תשלם על הכול. כך הוא מסביר.
מכיוון שהאדם מנסה ליהנות מן החיים והם חשובים בעיניו, וייתן את כל הונו כדי להאריך את חייו, אז הוא צריך לתת דין וחשבון.
[באופן טבעי האדם שונא את העולם הזה, כי הוא מנוגד לעולם הפנימי שלו?] האדם אינו שונא את העולם הזה. ההנחה הזו שמתארת את העולם כלא חשוב היא בשביל לברר שהיא לא נכונה. אנחנו אוהבים את העולם הזה, וגם את היין, למשל, ואנו מברכים עליו את ה’, כי אנו מגלים בחופשנו שעל ידי היין אנחנו מגיעים
הנשמה המייסרת של האדם היא זו שלוקחת אותו להיות 'יותר'. היא מחברת אותו עם העולם הבא, מתוך שהוא רואה את החיסרון
של העולם הזה.
87
