Page 89 - Demo
P. 89
פרק א
ָבֶּאְמָצִעים ִתָּבֵּחןתּוַֹלְדתּוֹ ְבֵּברוּר ַוַדּאי ְבַּהִגּיַע ְזַמן ַהַתְּכִלית ַהנּוָֹלד ִמִקּבּוּץ ֻכָּלּם ְכּמוֹ ֶשָׁכַּתְבִתּי,ְוֶזה ָבּרוּר. ֵמַעָתּהַוַדּאיהוּא ֶשַׁהִדְּקדּוּק ֶשְׁיֻדְקָדּק ַעל ִעְנַין ַהִמְּצווֹתְוָהֲעבוָֹדה, ֻמְכָרח ֶשִׁיְּהֶיה ְבַּתְכִלית ַהִדְּקדוּק, ַכֲּאֶשׁרְיַדְקְדּקוּשׁוְֹקֵלי ַהָזָּהבְוַהְפִּניִנים ְלרֹבָיְקָרם, ִכּיתוַֹלְדָתּםנוֶֹלֶדת ַבְּשֵּׁלמוּת ָהֲאִמִתּיְוַהָיָּקר
ַה ִנּ ְצ ִחי ֶשׁ ֵאין ָי ָקר ְל ַמ ְע ָלה ִמ ֶמּנּוּ:
הרמח”ל נוגע בסיכום הפרק על חומר המצוות (לא המידות). הדקדוק הוא להיות לפנים משורת הדין. לכן הוא חשוב לחסידים.
ִנְמֵצינוּ ְלֵמִדים, ִכּי ִעַקּר ְמִציאוּת ָהָאָדם ָבּעוָֹלם ַהֶזּההוּא ַרק ְלַקֵיּם ִמְצווֹת ְו ַל ֲעבֹד ְו ַל ֲעמֹד ְבּ ִני ָסּיוֹן:
זו החובה של האדם. עמידה בניסיון היא הקניין שהרמח”ל מדבר עליו.
ַוֲהָנאוֹת ָהעוָֹלם ֵאיןָראוּי ֶשִׁיְּהיוּלוֹ ֶאָלּא ְלֵעֶזרוְּלִסיּוַּע ִבְּלַבד, ְלֶשִׁיְּהֶיהלוַֹנַחת רוַּח ְוִישּׁוּב ַדַּעת ְלַמַעןיוַּכל ְלַפנּוֹת ִלבּוֹ ֶאל ָהֲעבוָֹדה ַהֹזּאת ַהֻמֶּטֶּלת ָעָליו. ְוָאְמָנם ָראוּילוֹ ֶשִׁתְּהֶיה ָכּל ְפִּנָיּתוֹ ַרק ַלבּוֵֹרא ִיְתָבֵּרךְ ְוֶשׁלֹּא ִיְהֶיהלוֹשׁוּם ַתְּכִלית ַאֵחר ְבָּכל ַמֲעֶשֹה ֶשַׁיֲּעֶשֹה ִאם ָקָטן ְוִאם ָגּדוֹל ֶאָלּא ְלִהְתָקֵרב ֵאָליו ִיְתָבֵּרךְ ְוִלְשׁ ֹבּר ָכּל ַהְמִּחצּוֹת ַהַמְּפִסיקוֹת ֵבּינוֹ ְלֵביןקוֹנוֹ, ֵהן ֵהָנּה ָכּל ִעְנְיֵני ַה ָח ְמִריּוּת ְו ַה ָתּלוּי ָבּ ֶהם, ַעד ֶשִׁיּ ָמּ ֵשׁךְ ַא ֲחָריו ִי ְת ָבֵּרךְ ַמ ָמּשׁ ְכּ ַבְרֶזל ַא ַחר ֶא ֶבן ַהשּׁוֹ ֶא ֶבת, ְו ָכל ַמה ֶשּׁיּוּ ַכל ַל ְחשֹׁב ֶשׁהוּא ֶא ְמ ָצ ִעי ַל ֻקּ ְר ָבה ַהזֹּאת – ִי ְרדֹּף ַא ֲח ָריו ְויֹאַחזבּוְֹולאַׁיְרֵפּהוּ,וַּמהֶשּׁיּוַּכלַלְחשֹׁבֶשׁהוּאְמִניָעהָלֶזה–ִיְבַרחִמֶמּנּוּ ְכּבוֵֹרַח ִמן ָהֵאשׁוְּכִעְנָין ֶשֶׁנֱּאַמר(תהליםסג,ט),“ָדְּבָקה ַנְפִשׁי ַאֲחֶריךָ ִבּי ָתְּמָכהְיִמיֶנךָ”,ֵכּיָוןֶשִׁבּיָאתוָֹלעוָֹלםֵאיָנהֶּאָלּאַלַתְּכִליתַהֶזּה,ְדַּהְינוְּלַהִשּיג
ֶאת ַהֻקְּרָבה ַהזֹּאת ְבַּמְלּטוֹ ַנְפשׁוֹ ִמָכּלמוְֹנֶעיָהוַּמְפִסיֶדיָה:
הנאות העולם הזה נועדו לעזור לאדם לעבוד. יש לו עבודה, ניסיון והנאות.
המחשבה שאמורה להיות באדם כל הזמן, על מה שהוא עושה. ואסור להקל ראש בכוונה, כי היא
אדם הוא זה שחושב על מה שהוא עושה, ולכן מעשיו הם בכוונה מוגדרת ולא סתמיים. מכיוון שמעשיו הם כאלו, הם שמים אותו במצב שהוא מחבר
89
את העולם הזה עם הבא.
