Page 90 - Demo
P. 90
עיקר המציאות. אנשים טועים לחשוב שהעיקר הוא מה שעושים. זו טעות, כי הכוונה היא העיקר.
אם אתה עושה מצווה בלי כוונה, לא עשית כלום. אם לא כיוונת בהנחת התפילין שזה ציווי של ה’, לא עשית כלום. הכוונה היא המציאות, ואילו המעשה הוא גילוי המציאות הזו, ולכן אם לא כיוונת לא עשית את המצווה.
כל המרים יד על חברו נקרא רשע. כתוב מרים, לא כתוב מכה, וזה אומר שכבר על פי הכוונה אתה קורא לו רשע, כי הכוונה היא המציאות. ואם אתה מכה מישהו בטעות, אתה אומר לו מייד ‘זה בלי כוונה’.
המעשה הוא בעולם הזה, ואילו המחשבה היא מהעולם העליון, ולכן הכוונה היא העיקר.56 התפקיד של המעשה הוא להוציא אל הפועל. ה’ רצה שנוציא את הפנימיות שלנו החוצה בארץ. מעשה הוא מחשבה בפועל – מחשבה
ביד או בדיבור. אם אין מחשבה, אין בזה כלום.
יש אחד שחותך רגל לאדם ומקבל על כך כסף (מנתח), ויש אחר שילך על אותו מעשה לבית הסוהר (עבריין). אותה הפעולה מביאה ליחס אחר לחלוטין, בהתאם לכוונה הפנימית של הפועל.
[יש מצב של מחשבה שמנותקת מהשפעה רוחנית?] רק עבודה זרה, כי היא בלבול במציאות הדעות. המציאות היא הרוחניות.
לגבי מעשה רע, יש מחלוקת בגמרא אם אדם שעשה מעשה רע זה מציאות או לא. אין לזה מציאות, אבל זו עבירה על דבר הבורא.
ְוִהֵנּה ַאַחר ֶשָׁיַּדְענוְּוִהְתָבֵּרר ֶאְצֵלנוּ ֲאִמַתּתהכולל ַהֶזּה,ֵישׁ ַלְח ֹקר ַעל ְפָּרָטיו ְלִפי ַמְדֵרגוֵֹתיֶהם, ִמְתִּחַלּת ַהָדָּברְוַעדסוֹפוֹ, ְכּמוֹ ֶשִׁסְּדָרםַרִבּי ִפְּנָחס ֶבּןָיִאיר
56. העיקר הכוונה – הרב לימד בשיעור את עניין הכוונה, עליה לימד בהרבה מאוד שיעורים. אבל בשיעורזההוסיףאתהקשרשלהפרקשבואנועומדים,בכךשִשייךאתהכוונהאלהעולםהעליון. ראה נספח טז.
מסילת ישרים
90
