Page 92 - Demo
P. 92
נספח א – תורת האדם
הכותרת ‘תורת האדם’ מוזכרת בהקשרים לא הכי מחמיאים בפרשת חוקת: ‘זאת התורה אדם כי ימות באהל’. דרשו חז”ל שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם. ואנחנו נמצאים בדיוק בנקודה ההפוכה, שהאדם רוצה להתקשר בדברי התורה מתוך שהם מחיים. לשם הרב צוקרמן לוקח אותנו בשיעור – שהתורה היא אחת ומטרתה להפוך את חייו
של האדם לדבר אחד.
הרב אמר בשיעור שהאדם צריך להבין באופן כללי את היחס אל ה’, ורק אחר כך לצלול לתוך הדברים המעשיים של המצוות. כלומר על האדם לדעת שיש לו מסלול שבו הוא הולך להביא את חייו למקום אחר לחלוטין, ואין זה ספר גדוש ב’טיפים’ מוצלחים לחיים שיבחר איך להתאים אותם אל
חייו ולטפל או לטפח חלקים מהם.
הדגשתי בסיכום השיעור של הרב את המשפט “באופן כללי אתה אוהב את החיים”, כי הנקודה הזו היא הדרך שבה אפשר להתייחס אל כללותה של הדרך שהרמח”ל מבקש ‘שידע את חובתו בעולמו’. כך הרב צוקרמן מסביר את ההכרח להתחיל דווקא בעמדה הסוקרת את התורה כולה, את
כל הדרך.
סיפור: באחת השבתות ישבנו בבית הכנסת לסעודה שלישית, ואחד היהודים היקרים, בהתרגשות ובחיוך מפה לפה, סח לנו: “החלטתי לתרום קלף מהודר של פיטום הקטורת לבית הכנסת, יש בזה סגולות נפלאות
ואדירות!” הוא לא הבין למה אנחנו לא מתלהבים כמוהו מהעניין.
כשאדם נפגש עם הצדדים השוליים של עבודת ה’, ומהם הוא הולך ובונה את התפיסה הכוללת שלו, אזי אונת צד כלשהי, לא משמעותית, יכולה להוביל את כל מבטו על חיי הקדושה שלו, והמסלול יכול להיות מעוות
מסילת ישרים
92
