Page 134 - Demo
P. 134
פרק חמישי: התכתבויות בין חברים
יעל פירסט שעל אף איחור ב- 40 שנה – היה חשוב ומרגש לא רק לה אלא גם לנו כבני קיבוץ לשמוע על חולשותינו האנושיות בהתייחסותנו לשונים מאתנו, ואולי גם לחשוב איך חולשות אלו חיבלו ביכולותינו
לקבל האחד את השני. לבסוף – כפי שאנו אומרים תמיד בטיולינו ומפגשנו המשותפים: אנו מספיק רחוקים האחד מהשני כדי שנוכל להיות חברים, וכן מספיק מבוגרים כדי שנהיה סובלניים ומסוגלים להכיל אחד את השני. אם היינו מקימים במצבנו זה שוב קיבוץ משותף – אולי לא היינו מפרקים אותו על מחלוקות אידיאולוגיות ואישיות. אך גם לא היו לנו את האנרגיות והתעוזה הדרושות להקמה ויוזמה כזו. אך בל נשכח את הצעתי למה שעדיין יש לנו חזון ואנרגיה להקים (בעזרת הליכונים מתאימים) בית אבות משותף שבו בנחת נוכל ליישב חילוקי דעות שנותרו ביננו – אם נזכור מה הם! ועוד תקוה שהתעוררה במפגש זה היא שגם אנשים שלא יכלו להשתתף במפגש מסיבותיהם שלהם יסכימו להתראיין ראיון אישי וכך גם הם יתרמו תרומתם ליצירת הספר. בסיכום זה דיינו – אך כמובן תגובות יתקבלו ברצון!
אילן פריש.
מעין הקדמה. לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1969 הוקם רשמית על מה שהיה היאחזות כרם שלום (בנגב המערבי) קיבוץ כרם שלום. הקיבוץ הוקם ע"י גרעין בני קיבוצים של הקיבוץ הארצי – גרעין גיל"ת. ראשיתו ביוזמה של בני הקיבוצים העוגן ומעברות אשר התפשטה לבני קיבוצים נוספים של אותה שכבת גיל בקיבוץ הארצי. במניפסט (הלא כתוב) של קבוצה זו היתה שאיפה להקים קיבוץ צעיר אשר יהיה תשובה אחרת לקיבוצים המזדקנים וממוסדים שמאבדים אט אט את הדרך האידיאולוגית. אני ששרתתי ביחידה אחרת הצטרפתי (עברתי לנח"ל ) לקיבוץ כשהיה עדיין במקום ההיאחזות. אביהו רונן – היום פרופ' אמריטוס להיסטוריה וחקר השואה, בן קיבוץ
134
