Page 149 - Demo
P. 149
פרק שישי: פסיכולוגיה וחברה
על אשליית ה"אני" האינדיבידואלי מאמרו של גדעון לב, מוסף "הארץ" 28.1.2021
"מהות האינדיבידואליות אינה מרחבית-מבנית (עור, עצמות, איברים), אלא שימור לאורך זמן של כמות גבוהה של מידע, דבר המייצר תחושה של אחדות, שהיא אשליה". מתוך הגדרה זו של גדעון לב עולה שהאינדיבידואל יכול להיות תא, רקמה, או מושבה, עדר, ארגון, מוסד
פוליטי, מקום יישוב, ואף רעיון. הגדרה זו סותרת את הנטייה הטבעית שלנו לחשוב שה"אני"
האינדיבידואלי שלנו הוא קבוע, ממעט להשתנות וגבולותיו הפיזיים ברורים. כלומר לתחושתנו, אולי קשה לקבוע מהי המהות האינדיבידואלית של ארגון או מוסד פוליטי, אך בכל הנוגע ל"אני" שלנו, אנו יודעים היטב
מי אנחנו, ותחושה זו אינה אשליה. אך אם נבחן זאת מעט יותר לעומק, נוכל לשאול: האם אנחנו באמת
אותו "אני" מאז היוולדנו ועד מותנו? איפה גבולותיו של ה"אני" ובמה הם תלויים? האם אין הוא מושפע מהסביבה המשתנה, מהתורשה שלנו, מגורמים חברתיים, היסטוריים ומהביוגרפיה של נסיבות חיינו?
האם חוק אי הוודאות (של אייזנברג) אינו רלוונטי גם כאן? כלומר כאשר אנו מסתכלים ומנסים לנתח, לבודד ולחקור את ה"אני" שלנו, אזי הדבר תלוי בנקודת המבט שלנו, ועצם המחקר הזה כבר משנה את
אותו "אני". אני סבור, שמה שאנו תופסים כאינדיבידואל אוביקטיבי וקבוע, אינו אלא
דפוס הכרתי. כלומר, הכרתנו יוצרת דפוסים כדי להתמודד עם זרימה מתמדת של רשמים וחווית, ואחד הדפוסים הללו היא ההגדרה שלנו את עצמנו. לכן בהגדרה זו אין שום דבר שהוא קבוע, יציב, ובלתי משתנה, אלא ספקטרום. הקביעה שיש בספקטרום הזה גבול "מפה עד לשם" ושאפשר לקרוא לתחום הזה "אני" – היא קביעה שרירותית, שאין לה שום הצדקה אוביקטיבית. בדומה למה שאנו קוראים לו "מציאות אוביקטיבית", ולמעשה אינו אלא השקפתנו הסוביקטיבית על הסובב אותנו. כך גם קביעתו של משהו כ"אני" האמיתי שלנו, הוא הגדרה שנובעת מתוך
בחירות שאנו עושים והוא אשליה עצמית שאנו המעצבים שלה. 149
