Page 147 - Demo
P. 147
פרק חמישי: התכתבויות בין חברים
חשבון נפש
משום שהואשמתי לא פעם בפירוקו של כרם שלום, חשוב לי מאוד חשבון הנפש הזה ולקיחת האחריות.
בארבעים השנים האחרונות אני חי ביישוב יהודי פלסטיני משותף, אשר חרט על דגלו לתת לכל אחד מאיתנו מקום של כבוד וקבלה הדדית מתוך שיווין, גם מבלי שנסכים או נמחוק את ההבדלים בינינו ולמרות
שאנחנו שני לאומים המסוכסכים בסיכסוך דמים אלים וממושך. מה שלא ידעתי לעשות בתור איש צעיר בכרם שלום הוא להתייחס לחברי הקיבוץ, שאיתם היו לי ויכוחים על הדרך, כשותפים שווים וראויים
לא פחות ממני ועל אף חילוקי הדעות. לא הבנתי אז, משום שלא הייתי בוגר מספיק, שאפשר לחלוק על הדרך
וגם להתווכח בלהט - אך להבין שיש לכבד את החולק עליך ואפילו להישאר ידידים המכבדים זה את זה.
בעניין הפן הפוליטי והרעיון והיוזמה של גרעין גיל"ת לנסות להקים קיבוץ שונה וא ֵחר מהקיבוצים הוותיקים: הקיבוץ הארצי ומנהיגיו פעלו כל העת באופן גלוי, וגם מאחורי הקלעים, כדי להחזיר אותנו לדרך ״הישר״ ולהניא אותנו מניסיוננו להיות קיבוץ פוליטי שמאלי בכל הקשור
ליחסנו לחינוך, רכוש, הקשר בין עבודה להשכלה ועוד. בניסוח מארקסיסטי אפשר לומר שהם מילאו תפקיד ריאקציוני. אך גודל אכזבתי הוא מכך שוותיקי ״גרעין גיל"ת״, עם התברגנותם, צידדו בעמדת הקיבוץ הארצי והנהגתו ותמכו במאמצים להפוך אותנו לקיבוץ
ככל הקיבוצים. לבסוף לגבי האפשרות לעשות קיבוץ אחר ושונה מהקיבוץ הוותיק,
ברצוני לצטט חבר ותיק שאמר לי כבר אז שהשקפתי בנושא זה היא אשליה: "קיבוץ שהוקם על ידי הסוכנות היהודית ושייך לקיבוץ הארצי לא יוכל להיות שונה ואחר באופן מהותי ורדיקלי מהקיבוץ הוותיק"
147
בידידות , אילן פריש.
