Page 152 - Demo
P. 152
פרק שישי: פסיכולוגיה וחברה
על ספרו של הרברט מרקוזה, "האדם החד-מימדי" (1971) נכתב עם צאת ספרו של מרקוזה בעברית.
זהו הניתוח המודרני הראשון של הקפיטליזם ונזקיו, לאחר שהפכו גלויים פחות וברוטאליים יותר.
בראשית התפתחות הקפיטליזם היה הפועל מנוצל באופן ברוטאלי. הוא חי בעוני, ללא יכולת לרכוש השכלה ובקושי הצליח לספק לעצמו ולמשפחתו את אמצעי הקיום הבסיסיים ביותר. שום חקיקה ושום מעביד לא הגנו על זכויותיו הסוציאליות הבסיסיות. במצב זה, באופן הטבעי ביותר, שאף הפועל לשחרור מכבלי המעביד והמשטר ולשינוי של חלוקת העושר והאפשרויות באופן יותר צודק ויותר שוויוני. הפועל היה מנוצל על ידי מעמד קטן בעל זכויות יתר, כאשר רק לקומץ קטן זה ניתן ליהנות
מעושר ומאפשרויות, וזאת, באופן בולט, בזכות עבודתו של הפועל. היום, הקפיטליזם המפותח, משיג כמעט לכל פועל את מלוא הזכויות הבסיסיות הדרושות לקיומו (גם ההגדרה מיהו בעצם ״פועל״ פחות ברורה). כמו כן, פתוחים בפניו אפשרויות השכלה, אשר מאפשרות לו ניעות חברתית. שביעות הרצון של העובד השכיר מאופן הקיום ומהאפשרויות הכלכליות, גורמת לכך שלא נוצר אצלו חוסר סיפוק אוטומטי מתנאי חייו, כך שאין הוא מעוניין בכל מאודו לשנות את המשטר ולהחליפו לשוויוני יותר ולצודק יותר בחלוקת העושר, והוא אינו מוכן ״לעלות על בריקדות״ לשם כך ללא תנאים ובכל זמן שי ָק ֵרא לדגל. השאלה מה יש פה לשנות ומהי האלטרנטיבה האפשרית, מה רע ובלתי צודק במשטר הקיים? שאלה זו אינה עוד מובנת מאליה ואינה גלויה
לכל, גם לא לעובד השכיר. החברה הקפיטליסטית המפותחת שיכללה מאוד את אמצעי השעבוד
והדיכוי, כך שאנו הופכים לצרכנים ממושמעים ולבני אדם חד-ממדיים. אנחנו משועבדים לצרכים מזויפים, המתחדשים כל פעם, והשעבוד לצרכים מזויפים אלו הוא שמניע את גלגלי הקפיטליזם המפותח. כך האדם הופך לממושמע ולפסיבי. אין הוא מעוניין עוד במרידה ובשבירת הכלים. אין לו צורך לשנות את המציאות הנוחה, שכן השפע מצוי בהישג
152
היד של כל אחד ואחד.
