Page 16 - Demo
P. 16
פרק ראשון: תולדות חיים ומשפחה
נווה שלום-וואחת אלסלאם
הייתה זו תקופת האביב וכל הגבעה פרחה בשלל פרחים, טובעת בירוק מקסים. במקום היו שני צריפי מגורים ועוד צריף ששימש כמחסן. הדרך לשם הייתה דרך הפטרולים של הצבא. גנרטור קטן סיפק חשמל
ובמיכלית הובאו מי השתייה. ניסינו להציע לחברי הקומונה שנתיישב במשותף על הגבעה של נווה
שלום, אך לא הייתה כל היענות מצדם. אז החלטנו, כמשפחה, לעלות ולהתיישב במקום, למרות התנאים החלוציים הקשים.
בנווה שלום קיבלו את פנינו ברונו הוסאר, הוגה ומייסד הכפר, והמשפחה הראשונה שהתיישבה שם - אלכס וצפי קלורמן - זוג מורים מבן שמן. הם עזבו טרם הגעתנו למקום. ברונו הוסאר היה כומר נוצרי, שכל משפחתו היהודית במקור התנצרה זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה. הוא היה פעיל במוסדות הכנסייה ובוותיקן ובהשפעתו התקבל במוסדות אלו המסמך המפורסם, על פיו העולם הנוצרי אינו מאשים עוד את היהודים ברצח ישו. בעקבות פעילות זו הוא קיבל אזרחות ישראלית. חלומו היה להקים יישוב משותף לבני שלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות - נוצרים, יהודים, מוסלמים. הוא רצה שמקום זה יהיה סמל לשיתוף, הבנה, וסובלנות, שבו כל אחד ואחת מקיימים את מסורתם ודתם וסובלניים לאחרים השונים מהם. לדעתו אנו כולנו עובדים לאותו
אל אחד, רק בדרכים שונות. בפועל מה שקרה והתפתח בנווה שלום היה שהאנשים שהצטרפו
ליישוב היו ברובם הגדול אנשים פוליטיים, יהודים ופלסטינים (שביניהם יש נוצרים ומוסלמים), שהשתייכותם הלאומית, הסכסוך בין יהודים ופלסטינים והחתירה לשלום היו המניעים העיקריים שהביאו אותם
ליישוב. ברונו קיבל את השינוי הזה והסכים איתו, וכך קיבלה נווה שלום את
אופייה המיוחד, שבו השאיפה לשלום וקבלת הזהות והשוני בין שני העמים בסכסוך הפכו להיות המרכיבים המרכזיים.
מימי הראשונים ביישוב החלטתי להשקיע את מאמצי במאבק על הכרה רשמית של מוסדות המדינה בנווה שלום (שהתקיימה שנים רבות ללא הכרה רשמית) וביצירת תשתית פיזית של יישוב נורמלי -חשמל,
16
