Page 20 - Demo
P. 20
פרק ראשון: תולדות חיים ומשפחה
ורדים – ניסיון ילדות עצוב וקשה
ורדים היא הפנימייה אליה נשלחתי בכיתה ג' מקיבוצי רשפים ומקבוצתי, קבוצת סנונית, וזאת משום שהניסיונות ללמד אותי לא צלחו. בשיחה עם בני ובנות קבוצתי, באחד ממפגשינו בשנים האחרונות, הם הדגישו כי הם זוכרים אותי כילד טוב, צייתן וממושמע, אהוב בקבוצה,
אך אינו לומד. אני חושב הרבה על צעד זה של הורי ושל המורה המחנך של קבוצתי
– לשלוח ילד בן עשר מחוץ לקיבוצו וקבוצתו, רחוק מהסביבה הקיבוצית והמשפחתית המוכרת לו, לבד לגמרי, לחברת ילדים לא מוכרים, שברובם לא השתלבו במסגרת החינוכית בקיבוצים אחרים, הרוב עקב בעיות
התנהגות ובעיות חברתיות. לאחרונה התחלתי לחפש דרך הרשתות החברתיות (פייסבוק), בעזרתו
של בני שגיא, אחר אנשים שלמדו, לימדו או הדריכו במוסד זה. ואכן הגעתי למדריך שעבד שם וזכר אותי, אריה אייזנשטיין, שהיום הוא בן קרוב ל-90. בראיון שערכתי עימו הוא סיפר כי התבלטתי כילד טוב
ואהוד על הילדים במוסד. משום שאז לא היתה ברורה הסיבה לכך שלא למדתי, נשלחתי לאבחון,
אשר כלל מבחן אינטליגנציה בסמינר אורנים. כפי שסיפר לי אבי ז"ל, התוצאה של מבחנים אלו היתה שלילד יש אינטליגנציה טובה וללא התנהגות חריגה. לכן נשאלת השאלה מדוע ננקט הצעד הכֹֹּה-קיצוני,
לשלוח אותי למוסד כזה, והאם צעד זה היה מוצדק בנסיבות אלו. אני יכול להעיד שלאחר שלוש שנים במוסד ורדים, חזרתי לכיתה ז' לביה"ס התיכון של ארבעת קיבוצי השוה"צ - בית אלפא, ניר דוד, מסילות
ורשפים (מוסד גלבוע) כאשר בקושי ידעתי קרוא וכתוב. אינני זוכר שום מסגרת לימודית משמעותית בורדים.
כל בדיקה ולו השטחית ביותר, שהייתה נעשית על ידי הורי ומחנכי ברשפים, היתה מגלה על נקלה ַ שהשהייה שם היתה בזבוז זמן ותו לא. העצב, הבדידות, הניתוק מחברי, ממשפחתי ומהקיבוץ בו נולדתי, גרמו
לי סבל שלא היה בו שום תועלת. בנושא הקושי הלימודי בכיתות היסוד, אם היה מתפרסם באותו זמן
20
