Page 22 - Demo
P. 22
פרק ראשון: תולדות חיים ומשפחה
אבא (מישו, משה) – דברים שנאמרו לזכרו באזכרה השנתית – 25.2.2011
אבא - איש של פרדוקסים
אבא גדל כילד רומני לכל דבר, ללא זהות יהודית וללא חינוך ציוני. חבריו, לימודיו, השירות הצבאי - כולם היו רומנים!
אך בשנות הסיום של מלחמת העולם השנייה, נרדף וכמעט הוצא להורג בידי הפשיסטים הרומניים. עם בריחתו, נאלץ לחבור לאחיו ולעלות לארץ.
במחנה העצורים בעתלית פגש את חבורת העולים הרומנים של השומר הצעיר והם ביקשו ממנו להצטרף אליהם.
כך, "בתחנת המעבר" בקרית חיים, עזר לחברי קיבוץ רשפים שבדרך לכבוש עבודה עברית בנמל חיפה. עבודה פיזית קשה ולא קריירה אוניברסיטאית - זאת הייתה דרך חייו. אך תמיד תוך לימוד וקריאת פילוסופיה, פסיכולוגיה ועוד. עבודה פיזית קשה יחד עם אהבת ספרים,
הקמה וניהול של הספרייה בקיבוץ. בחירה בחיים קולקטיביים בקיבוץ, עם הרבה בדידות וריחוק
מהקולקטיב, כמעט בלי חיים חברתיים. הפגישה עם אימא - סמל היופי, סמל מרכז החיים החברתיים, סמל
ההגשמה הציונית, אחד ממרכזי הגרעין הרומני, סמל של חיים מאושרים ומלאים!
הוא - תמיד בבית בקיבוץ, בגינה או בעבודה, או בין הספרים. היא - רוב הזמן מחוץ לקיבוץ בקשרים שונים ומתחלפים, תמיד סמל
היופי האגוצנטרי, אך היודע ליהנות!!! הוא - המו ֵסר הכול לקולקטיב - בעבודה קשה, יום-יומית, אך תמיד
מופנם ונתון בעולמו שלו. היא - החוליה הזאת של הקשר לעולם ולקיבוץ - ניתקה ממנו מתוך
הרגשה של אי הסכמה ואי יכולת לחיות חיים כה בודדים ומנותקים מאחרים, והפליגה הלאה מאותו הקשר, והוא צלל לתוך בדידותו ולא נרפא מעולם, עד רגעיו האחרונים, עד מותו, מהגעגוע אליה ואל מה
22
