Page 24 - Demo

פרק שני: ההגות והמוטיבים המלווים את חיי
פרק שני: ההגות והמוטיבים המלווים את חיי
בפילוסופיה
למדתי בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית שני חצאי ימים, תחילה פילוסופיה קלאסית של יוון ולאחר מכן, פילוסופיה של ימי הביניים, עם פרופסור מרסל דבואה ואת כל קורס הלוגיקה אצל דוקטור פוזננסקי, כולל עבודות בית, על אף שהייתי תלמיד שלא מן המניין. בהמשך לקחתי קורסים נוספים: עם פרופסור ירמיהו יובל - קאנט ושפינוזה; עם פרופסור עדי צמח – ויטגנשטיין; עם פרופסור אבישי מרגלית - ויטגנשטיין והפילוסופיה האנאליטית וכן, פילוסופיה של הלשון; עם פרופסור אלקנה מרגלית - פילוסופיה של המדע, פילוספיה
אקזיסטנציאליסטית וניטשה - יעקב גולומב. בכל הקורסים הללו וגם את כתביהם של פילוסופים אחרים, קראתי
וסיכמתי - מאפלטון עד יוּם, ברקלי, סארטר, קאמי, כתבי ניטשה, המהפכות המדעיות של ק וּן והחשיבה הפראית של פוקו.
השאלה שהעסיקה את הפילוסופיה מראשיתה - מדימוי הצלליות במנהרה של אפלטון ומאריסטו ועד ויטגנשטיין, מראסל ועד ימינו – היא, מהו התוקף של הנחת העולם האובייקטיבי, שאינו קשור ואינו מותנה
בהכרתנו, וכיצד נבחן זאת? במילים אחרות, השאלה היא, עד כמה האדם, השבוי בתוך המרחב
הפנימי של הסובייקטיביות החווייתית שלו עצמו, מסוגל להגיע לידיעה אמינה של העולם אשר בחוץ, או של מרחבי החוויה הפנימיים של אנשים אחרים?
על כך יש להוסיף את קשיי התקשורת. השפה, שהיא הכלי החשוב ביותר בתקשורת, היא גם הסובייקטיבית ביותר ובעלת ריבוי משמעויות, שכן, המשמעות של ביטויי השפה תלויה מאוד בתנאים, בנסיבות
ובהקשרים הספציפיים שבהם היא נאמרת. האם השפה היא הכלי להבנת העולם ולתקשורת בינאישית, או האם
היא חוסמת זאת ברב המשמעות ובאי הדיוק שבה?
24