Page 38 - Demo
P. 38
פרק שלישי: נווה שלום
הרהורים עצובים על מה שהיינו יכולים להיות, או האם אנחנו (נווה שלום) אוטופיה? 2000
אנחנו קבוצת אנשים, יהודים ופלסטינים, החיים מתוך שוויון, שותפות וכבוד הדדי, כאשר כל אחד שומר על זהותו, אך אמפתי לזהות השונה ממנו ומכבדה. קבוצה כזו, אם היא שומרת על קשר עם סביבתה, משפיעה עליה ומקיימת אינטגרציה של מעורבות כדי לגרום לציבורים החיים סביבה להשתנות בכיוון שהיא מאמינה בו, אפשר לכנותה אוטופיה. שכן, אוטופיה היא חלום, אידיאל, דוגמא ומודל, אך היא אינה מציאות קיימת. כל צידוקה הוא בכך שהיא מייצגת את מה שהחברה האנושית סביבה שואפת להגשים. היא הדוגמא של רצונה של החברה להשתפר
ולהיות, ביום מן הימים, כמוה. אלה שני המרכיבים של האוטופיה: האחד - המודל והדוגמא, והשני -
החברה הסובבת שרואה את המודל הזה, רוצה להידמות לו ולהגשימו. שני התנאים האלה צריכים להתקיים כדי שנוכל להגדיר ניסיון כמו שלנו בנווה שלום כאוטופיה.
"הטרוטופיה" - המנותקת ונבדלת מהמציאות
מישל פוקו הבחין בין אוטופיה, שהיא חלום, אידיאל שאינו מוגשם, לבין הטרוטופיה, המוגשמת במציאות, אך נבדלת מאותה מציאות, מנותקת ושונה ממנה. אבחנה זו מעוררת מחשבה בקשר לאפשרות היותה של נווה שלום אוטופיה, כאשר המרחק והניתוק מהמציאות הסובבת הולכים
וגדלים. אוטופיה היא שום מקום. הטרוטופיה היא מקום של מימוש, היא ממשית
ונמצאת בקשר עם המרחב והסביבה שמקיפה אותה. כל חברה זקוקה להטרוטופיה, אך הייחוס הגאוגרפי שלה אינו חשוב. מרחבים הטרוטופים הם לא פעם מקומות עבור יחידים שהתנהגותם סוטה מהנורמה, כמו בתי סוהר, מוסדות לעבריינים, בתי-חולים פסיכיאטרים. אך גם בתי אבות, כי גם הזקנה היא משבר וסטייה מהנורמה, והיא מאופיינת בבטלה ובהיותה בלתי יצרנית. גם מוזיאונים, ספריות, גני חיות ובתי קברות הם מרחבים הטרוטופים, השייכים לחברה, אך נמצאים בשוליה, מבודדים ומונחים
38
