Page 40 - Demo
P. 40
פרק שלישי: נווה שלום
מדוע לא נכון לאמץ נקודת מבט אחידה ויחידה כהחלטה מחייבת בוואחת אלסלאם/נווה שלום ומדוע יוזמה זו מזיקה?
מסמך זה נכתב כתגובה לסדרת שיחות בקהילה על חזון הקהילה, שנערכו בשנת 2017
החלטתי לכתוב את המסמך הזה כדי לבטא את נקודת הראות שלי - יהודי החי כאן בכפר שנים רבות - משום שנקודת מבט זו לא קיבלה ביטוי במסמך שנכתב על-ידי הוועדה כ"סיכום" לשיחות הקהילה. למרות שאף יהודי בכפר לא נתן לי את רשותו ואף אחד לא מינה אותי לדבר בשמו, אני נוטל לעצמי את הרשות והיומרה לומר שנקודת הראות שאני
מציג במכתב זה משותפת ליהודים רבים בכפר. המסמך שהוצע על-ידי הוועדה כחזון הקהילה, נתן ביטוי לנרטיב
פלסטיני בלעדי. כלומר, להשקפה שבה רק לסיפור הפלסטיני יש מקום, ואין בה שום מקום לנרטיב יהודי. לטעמי, המסמך אף לא הותיר מרחב לנקודות מבט פלסטיניות אחרות, שאינן דורשות בלעדיות מוחלטת על
תיאור המציאות ההיסטורית והעכשווית. המסמך של הוועדה קובע, שעל חברי הכפר לראות בישראל מדינה
שאיננה מדינתם, מדינה גזלנית ודורסנית מעצם מהותה, מדינה שיש לדחות את הקמתה, אופיה וצביונה, ועל-כן, על כולנו לאמץ את הפתרון הצודק והמוסרי היחיד לסכסוך: השבת כל הפליטים, ביטול מדינת ישראל והקמת מדינה לכל אזרחיה (לא מדובר חס וחלילה על הקמת מדינה דו-לאומית), שתשתרע מן הירדן לים, ותהיה בעלת רוב גדול
של אזרחים ערבים. השקפה זו מוצעת כחזון הקהילה ולכן נובע ממנה שכל יהודי (או
פלסטיני) שחורג מן הקו הזה, איננו מחויב באמת לשוויון ולשלום, ובטווח הארוך - מקומו לא כאן. עקב כך, גם ברור מאליו שמסמך זה קובע כי חובה לקבל לכפר אך ורק אנשים שהשקפתם זהה לזו המופיעה במסמך. במילים אחרות, מסמך זה קובע שהבסיס לחיינו המשותפים הוא הסכמתנו לאמץ את נקודת המבט הפלסטינית כצדק המוחלט, ללא
40
אף סייג ולו הדל ביותר.
