Page 42 - Demo
P. 42
פרק שלישי: נווה שלום
לזכותם של שני העמים להגדרה עצמית. זהו מרחב משותף רחב וגדול,
שיכול להוות כר פורה לפעילות מחוץ לכפר.
בהמשך לכך, ברצוני להתייחס למספר נקודות ספציפיות שהוזכרו במסמך ובדיונים סביבו:
1. שאלת התמיכה בצעירים וצעירות המסרבים לקחת חלק בצבא כמחאה נגד הכיבוש עם כל הקושי החוקי שבדבר - נקודה זו עדיין במחלוקת.
בעיניי היה רצוי יותר להמליץ לכל הצעירים והצעירות בכפר לייסד קבוצה משותפת עם סיום לימודיהם התיכוניים. קבוצה זו תפעל במשותף למשך פרק זמן קצוב (שנה, לדוגמא), כדי להעמיק את ידיעותיה בתחום הסכסוך והפתרונות לו, ובתחומים אחרים, על-פי בחירתה, ותהיה מוזמנת גם ליזום פעילויות ופרויקטים בכפר ומחוצה לו. אלטרנטיבה זו יכולה לשמש כמסלול חיובי ושוויוני משותף
לפלסטינים ויהודים בכפר. 2. "אתם (היהודים בכפר) אינכם שונים מהיהודים בתל אביב, בחיפה
וכו', וזאת אכזבתנו!" - האשמה זו עלתה בנוסחים שונים מפי חלק מן הפלסטינים. כשותף למחנה "המאכזבים", ברצוני לומר שגם אתם, הפלסטינים החיים בכפרנו, אינכם שונים מערביי המשולש, ואדי ערה וכו'. הפלסטינים בכפר משתייכים אל "המחנה הלאומי" שבו נולדו וגדלו, וזהו "צור מחצבתם", שעיצב חלקים חשובים מזהותם. כך גם לנו, היהודים, חשובה השתייכותנו הלאומית, והיא אחד מהמאפיינים החשובים בזהותנו כאנשים. השוני בינינו לבין היהודים והפלסטינים מחוץ לכפר הוא שאנו בחרנו לחיות בכפר משותף פלסטיני-יהודי, ולבסס את חיינו על העקרונות שציינתי
למעלה. בחירה זו, היא שמבדילה אותנו מיהודים ומפלסטינים אחרים, והיא
שמובילה אותנו, לעיתים, להתנגשויות קשות עם החברות מהן באנו. אך הבחירה לחיות בכפר משותף לא נועדה לנתק אותנו מן החברה הסובבת. דווקא יכולתנו להמשיך ולהיות חלק מן החברה היהודית והפלסטינית, היא שמאפשרת לקולנו להישמע ולכן הכרחית, כדי
שנוכל להשפיע ולהפיץ את רעיונותינו. 42
