Page 44 - Demo
P. 44
פרק שלישי: נווה שלום
4. ההסדרהמדיני–הוועדהדורשתשנתמוךבביטולהשלמדינתישראל ובהקמתה של מדינה אחת בין הירדן לים, שאליה יורשו לשוב כל הפליטים (אמנם בנוסח האחרון טושטשה מעט עמדה זו, אך בפגישה היא נאמרה בבירור). כהרגלה קבעה הוועדה כי אם לא נאמץ את עמדתה בבחינת "כזה ראה וקדש", אזי אין שום טעם בחיינו המשותפים ואין לנו כל הצהרה פוליטית בעלת משקל. הסברתי כבר מדוע אני חושב שהוועדה שוגה בהשקפותיה על חיינו המשותפים, ומדוע יש לנו אמירה פוליטית רבת עוצמה ביותר ומרחב
משותף רב לפעולה. בכל הנוגע להסדר המדיני, אכן, צריכות להיכלל בו פרקטיקות של
תיקון עוולות היסטוריות, כגון הכרה באחריותה של ישראל להיווצרות בעיית הפליטים. אך לא פחות חשוב מאלה, ולאור מה שכתבתי בסעיף הקודם, אני חושב שכחברי וואחת אלסלאם/נווה-שלום, עלינו לתמוך בכך שכל הסכם ישמור על זכותם של שני העמים
להגדרה עצמית בחבל הארץ הזה. אני סבור שבשלב היסטורי זה, שבו הסכסוך עדיין נוכח כל-כך,
מדמם כל-כך ורווי בחוסר אמון, בשנאה ובאלימות בין יהודים לערבים, הפתרון בעל הסיכוי הרב ביותר להבטיח גם תיקון היסטורי וגם את הזכות להגדרה עצמית של שני העמים, הוא הקמתה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. הסדר זה יוכל להפסיק את שפיכות הדמים ויוביל לבנייה הדרגתית של יחסי אמון ושל שיתוף פעולה בין העמים. תהליכים אלה הלוואי ויובילו, בסופו של דבר, לפיוס ולכך שבהסכמה הדדית יחליטו שני העמים כי אין עוד טעם לגבולות
שבין ארצותיהם.
לסיכום, ברצוני לומר שהפרויקטים הרבים והמרשימים שבוצעו בכפר במשך השנים, לא נבעו מתוך ויתור על מרכיבי הזהות של אחד מהצדדים בשותפות, אלא מעשייה משותפת, על בסיס ההסכמות הרבות בינינו, ועל-אף אי ההסכמות הקיימות. זהו אכן מסלול קשה, הדורש לפעול יחדיו, למרות שקיימים גם חילוקי דעות ולמרות ש"השותף שלי" איננו
מוכן לקבל את כל השקפותיי. 44
