Page 43 - Demo
P. 43
פרק שלישי: נווה שלום
3. הכרה בזכות להגדרה עצמית ובסבל של העם האחר, ואמפתיה הדדית – הכרה הדדית מעין זו היא, בהכרח, קשה מאוד, עקב אי השוויון הקיצוני במצבם של שני העמים, היהודי והפלסטיני. היהודים הם הצד המנצח, שהגשים את חלומו ההיסטורי למדינה, הצד שעליו מוטלת עיקר האחריות לנכבה הפלסטינית ולמשטר הכיבוש שהחל ב-1967. הפלסטינים הם הצד המובס. זכויותיהם הלאומיות של היהודים הוגשמו על חשבונם. עד היום עדיין לא קמה מדינה פלסטינית, ובימינו ממשיכה אפלייתם ונישולם של הפלסטינים בתוך
ישראל וביתר שאת, בשטחי הכיבוש. ההכרה של היהודים בכפר בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית
וגילוי האמפתיה לסבלם, צריכים להתבטא במחויבות לקחת חלק במאבק של הפלסטינים לשוויון זכויות, להגדרה עצמית ולהפסקת דיכויים ונישולם על-ידי החברה היהודית ומנגנוני המדינה, ובראשם
- מפעל ההתנחלויות והכיבוש. לאור הנכתב, ברור שהבקשה מן הפלסטינים להכיר בזכותם של
היהודים להגדרה עצמית ובסבל של הצד היהודי קשה בהרבה. על- אף זאת, אני סבור, שעל רקע ההיסטוריה היהודית, חורבן העם היהודי במלחמת העולם השנייה וסכסוך הדמים היהודי-ערבי ארוך השנים, הפלסטינים יכולים להכיר בכך שישנם כאב וסבל גם בצד היהודי, ובכך שהיהודים רואים עצמם כחלק מעם בעל זכות להגדרה עצמית. ההכרה בכך, שבדומה לפלסטינים, גם לנו, היהודים, יש זהות לאומית, כוללת, לכל הפחות, את המסקנה כי, בניגוד לדרישת הוועדה, אי-אפשר לדרוש מן היהודים לאמץ את הנרטיב הפלסטיני כתנאי להוכחת כנות כוונותיהם, תוך פסילה של כל יהודי שאינו עושה כן. במקום זאת, ההבנה שגם ליהודים יש זהות לאומית, מובילה למסקנה ההפוכה. כלומר, על-אף שאנו לא מוותרים על השתייכותנו הלאומית ולא מאמצים את נקודת המבט הפלסטינית בסוגיות מסוימות (כגון היחס לקיומה של מדינת ישראל, לצבא ולשיבת הפליטים), אנו אמפתיים לסבלם של הפלסטינים, חשים אחריות לעוולות שנגרמו להם על-ידי הלאומיות היהודית, תומכים בזכותם להגדרה עצמית ומחויבים, באופן כן ועמוק, למאבק ליצירת מציאות צודקת ושוויונית
43
יותר.
