Page 45 - Demo
P. 45
פרק שלישי: נווה שלום
אם נמקד את כוחותינו בעשייה על בסיס ההסכמות בינינו, במקום בניסיון לכפות השקפה אחת ואחידה על כל חברי הכפר, אזי אני משוכנע שנמצא כר פורה ליוזמות רבות, שיכולות להתווסף לפרויקטים הקיימים,
להעשיר ולחזק את קהילתנו ואת השפעתנו בקרב הציבור הרחב.
אוסיף גם קטע קצר מתוך מאמרו המצוין של מרזוק אל*, "מכתבים לידיד יהודי", שהתפרסם בעיתון "הארץ". הלוואי ונשאב ממנו השראה, בבואנו למצוא נוסח רעיוני ששני הצדדים יכולים לסמוך עליו את ידיהם: "אם פנינו לפיוס, לא נוכל להישאר בשפת ההסדרים והפתרונות. אם פיוס, אז כמו בפיוס - עד כלות הנשמה. זה, לאחר שנות דור שבהן התנהל ָת על פי ה ִאמרה "במלחמה כמו במלחמה". הפיוס דורש מילון אחר ודקדוק אחר. שניהם יאפשרו גם טקסט אחר, שאפשר למצוא לו השראה במקומות רבים בעולם. ארבעה עמודי תווך יש לפיוס: ההודאה, בקשת הסליחה, המחילה והתוכנית המשותפת המפצה, ולו במעט, את הניזוקים. עלינו להתאמץ להודות, כל אחד, במה שידיו עוללו לצד השני. אתה, בשם הזכות ההיסטורית ובאמצעות הכוח, חוללת את הנכבה, ואני, בשם הזכות למולדת ובשם ִצדקת דרישותיי, לא בחלתי בדבר
כדי להכאיב לך. בשם "הצדק" חוללנו כל עוול אפשרי, כל צד בדרכו. עכשיו, כהכנה לאותו טקסט שלישי, עלינו להיות אמיצים מספיק כדי להודות בדם ששפכו ידינו ובאחריות לקורבנות, ולקרוא לזוועות בשמן. עלינו לבקש סליחה בכנות, ממעמקי הלב, תוך הבטחה שלעולם לא נחזור לשם. רק שיח נשגב כזה יאפשר דיאלוג אחר. הנחת הפיוס כמסגרת לדיון, תשחרר אותךָ משיכרון הכוח המהול בתחושת פחד, שמא יתהפכו היוצרות, ותשחרר אותי מתחושת הקורבן ומ ִצדקתי האבסולוטית בכל אשר אעשה. רק אם נצלח את כל זה, נוכל לנסח "נרטיב שלישי", הכולל בתוכו את תולדות שני העמים ומציע להם מוצא מנחת זרועה
של ההיסטוריה. השאלה שנותר לברר היא, האם אתה רוצה לנסות?".
* מרזוק אל הוא עיתונאי, סופר, משורר ומבקר ספרות ותרבות, בעל טור קבוע בעיתון "אל־חיאת", הרואה אור בלונדון, בביירות ובסעודיה. בעבר ערך את דפי התרבות ביומון "אל־איתיחאד", הרואה אור באיחוד הנסיכויות.
45
