Page 46 - Demo
P. 46
פרק שלישי: נווה שלום
מכתב לחברי נווה שלום 17.4.2000
לפני מספר ימים נפל לידי חצי עמוד מודפס, ללא כותרת, ללא חתימת המחבר/ת או המחברים, הכתוב בלשון רבים וקורא לדיון מחודש בנושא פעילות הדומייה ובית ההתכנסות המתוכנן לפעילות זו.
במכתב אנונימי זה יש ניסיון לערער על הלגיטימיות של פעילות הדומייה בנווה שלום ולמצער להציגה כלא רצויה או לא חשובה. לפיכך, לדעת הכותבים, אין צורך להקים עבורה מבנה נפרד ואפשר בהחלט להסתפק באגף (רצוי צנוע) בספריה, שהיא כידוע (בעיקר לכותבים),
פרויקט רצוי מאין כמותו. אני מעונין לחלק את תשובתי לכותבי המכתב האנונימי ל-3 חלקים א. הפן המהותי-עקרוני ב. הפן הפורמלי ג. הפן הקשור למפעלו של ברונו
א. הפן העקרוני
פעילויות רוחניות, בין-דתיות, או פעילויות באמצעות האמנות - כל אלו מהוות צורות שונות ומישורים שונים של דיאלוג בין יהודים ופלסטינים, ונותנים ביטוי לזהויות שונות של חברי היישוב, הרוצים ליצור שיתוף ודו-שיח דרך מרכיבים אלה של הקונפליקט היהודי-פלסטיני. השאלה הנשאלת כאן היא, האם צורות ביטוי אלו של מרכיבי הזהות השונים נחשבים פחות לגיטימיים ופחות רלבנטיים? האם אנו צריכים לעשות סלקציה בין זהויות שונות הבאות לביטוי בין חברי היישוב, ולהחליט לגבי אחדות מהן שהן שוליות, בלתי חשובות והיה רצוי לצמצמן לאגף
בספריה? מעולם לא החלטנו, ואף לא רצוי שנחליט, שרק המרכיב של הזהות
הלאומית-פוליטית מתקבל אצלנו ברצון, ואילו דרכים אחרות לראות את הקונפליקט או ליצור דיאלוג אינן לגיטימיות, כפי שמשתמע מהמכתב. להיפך - יש לומר שאין רק דרך אחת לראות את הסכסוך בין יהודים לפלסטינים, ויש יותר מדרך אחת ליצור דיאלוג שוויוני בין הצדדים. אין רק זהות אחת מועדפת ולגיטימית, אלא יש לגיטימיות שווה
46
