Page 50 - Demo
P. 50
פרק שלישי: נווה שלום
הכוחות המעצבים והקובעים את אופיו ומאפייניו של השלטון הפוליטי ומחזקים צורת שיח וחקיקה בדמותם. מפעל ההתנחלות בשטחים מעמיק ומתרחב, אי הסובלנות עולה, ולאומנות בעלת מאפיינים פשיסטיים הולכת ומתגברת מיום ליום, וכך גם האלימות הצבאית נגד האוכלוסייה
בשטחים ונגד הפלסטינים אזרחי ישראל. על-פי התפיסות הרווחות בציבור היהודי, עלינו לעמוד על זכויותינו
בכוח צבאי ובאלימות גם נגד שכנינו, והאלטרנטיבה להשתלב באזור בדרכי שלום אין לה סיכוי יותר! כוחות השמאל, אשר בעבר יכלו אולי לקדם אלטרנטיבה של סוף הכיבוש ושל שלום אזורי, נעשו מיעוט נעלם ובלתי לגיטימי, והיום אין שום סיכוי למהפך כזה להתגשם בדעת הקהל
היהודי. צריך לראות את המציאות כפי שהיא ולהודות בכך שנכשלנו בניסיון
לשנותה בכיוון של שלום. כמי ששייך לעם היהודי, אני רואה איך עמי שלי ממשיך בגזילת
הזכויות ובדיכוי הפלסטינים בשטחים בכוח צבאי. איך הוא נשלט על- ידי חוגי הימין הדתי והמתנחלי. איך מקדמים כאן חקיקה ותעמולה בלתי סובלנית, עם מאפיינים פשיסטיים ההולכים ומתגברים. וכן, איך השלטון מייצר ומקדם מאבקים צבאיים ואלימים עם שכנותינו באזור. מאפיינים אלה רק הולכים ומעמיקים ומתגברים, במעגל שאין לו קץ
של אלימות ושפיכות דמים. אדם כמוני, לאחר שהגיע למסקנה הנחרצת שאין יותר סיכוי להפוך
תהליך זה, צריך לשאול את עצמו, האם ברצונו להיות שותף, גם אם פסיבי, לאותו תהליך של שלילת זכויות מעם אחר ושל עתיד אלים הכולל מלחמות ללא גבול? האם הוא רוצה לקחת חלק באותה חברה, בעלת מאפיינים לאומניים ההולכים ומקצינים, המתבטאים בחוסר סובלנות
לשונה, בצמצום הדמוקרטיה ובהקטנת המרכיבים החילוניים שלה? בהיותי חלק מהרוב היהודי, גם אם ִהני שייך למיעוט המתנגד למגמות של רוב הציבור ושל השלטון המייצג אותו, ִהני נהנה מהפריבילגיות של הרוב, חיי נוחים ומוגנים וכך ִהני שותף בעל כורחי למציאות בלתי
50
מוסרית, ונהנה מפרותיה.
