Page 49 - Demo

פרק שלישי: נווה שלום
ראשי פרקים לדיון בנווה שלום 12.1.2016
הדברים הבאים הם בעיקר החשבון שלי עם העם שלי, משום שמאז 1948, אנו המנצחים ושליטי הארץ, אנו הרוב, כל הממשלות כאן הן יהודיות בלבד, והצבא החזק באזור, גם הוא שלנו.
לפלסטינים ולמדינות סביבנו יש מידה מסוימת של אחריות לבחירה באלימות נגד היהודים פה. אך אפשר לראות שגישות העבר של הסובבים אותנו השתנו מזמן. קבלת מתווה אוסלו על-ידי הפלסטינים ותוכנית השלום הסעודית מעידים על כך. אולם ממשלות ישראל מסרבות לשלם את מחיר השלום, שהוא נסיגה מכל השטחים. על כן, האחריות למצב של אין-שלום היא שלנו, והיא הקובעת את המציאות. אנו הגורם החזק באזור, ויש לנו יכולת ואחריות לקבוע אם נחייה פה בשלום ואיך נעצב את היחסים עם המדינות במזרח התיכון, עם הפלסטינים בשטחים ועם
הפלסטינים תושבי הארץ. לצערי ולאכזבתי, בניגוד לכל אמונותיי ובניגוד לדרך חיי ולניסיונות
שלי להשפיע ולהיאבק למען שלום ושוויון, רוב העם שלי וממשלותיו בחרו ובוחרים בדרך האלימות, המאבק המזוין ושפיכות הדמים, כדרך חיים שאין ממנה מוצא.
מאז מלחמת ששת הימים התחדדו שתי אלטרנטיביות בפני ממשלות ישראל והרוב היהודי בארץ:
א. בחירה בהמשך הכיבוש הצבאי ודיכוי הפלסטינים, החזקת השטחים הכבושים והמשך והרחבת ההתנחלות בהם.
ב. חזרה לגבולות 67, נסיגה מכל השטחים ושחרורם מההתנחלות ומהכיבוש הצבאי, תוך מתן אפשרות להגשמת השאיפות הלאומיות של העם הפלסטיני וחתימה על הסכמי שלום הולכים ומתרחבים עם כל
המדינות הערביות במזרח התיכון. מאז אותה מלחמה בשנת 1967, ובאופן הולך וגובר, ממשלות ישראל
השונות והציבור היהודי בארץ, בוחרים להמשיך בכיבוש ולהגדיל ולתקצב את מפעל ההתנחלויות. מפלגות הימין מתחזקות, ועולה כוחם של המתנחלים והציונות הדתית, יחד עם המפלגות החרדיות. אלה הם
49