Page 54 - Demo
P. 54
פרק שלישי: נווה שלום
ארה"ב? איך כל המרכיבים הייחודיים הללו משפיעים על יחסי הרוב והמיעוט כאן? האם, לדוגמא, המאפיין שקיים בארה"ב, של חוסר תחושת זהות לבנה אצל הרוב, נכון גם פה? והאם, כמו שם, הוא מתגבש רק תוך מפגש עם הזהות האחרת, השחורה? האם גם פה העניין דומה? ובמה? כדי לבדוק זאת יש צורך להשקיע במחקר ולהפעיל יכולת ניתוח משווה.
ובזה המחקר אינו עוסק! הקביעה, שהיהודים החיים בנווה שלום הינם גזענים מעצם היותם
שייכים לרוב השולט, הינה סוג של גזענות לכשעצמה. תיאוריית כביכול זו, הינה מכשיר גס מדי (ובחלקו לפחות לא רלוונטי), כדי לנתח רקמת חיים עדינה ומורכבת כמו זו שבנווה שלום.
לכן כל-כך קוסם לפלסטינים בנווה שלום המחקר. אין בהם הכוח, אף לא לאחד מהם, לקום ולצאת בגלוי נגד אותה תמונת עולם של מיעוט צודק ורוב בלתי מוסרי. יש גם בקרב הרוב אנשים מסוג אחר וכך גם במיעוט. אין זה צודק ואין זה נכון להאשים דווקא את אנשי נווה שלום היהודים בכל העוולות שעשו בארץ היהודים לפלסטינים. וגרוע מזה - להוסיף ולומר שהם אף גרועים יותר וצבועים יותר מאשר היהודים
שאינם מנווה שלום. ואין להרשות, לשפוך דווקא על היהודים שביישוב את כל רגשי
ִהמירמור, העלבונות והקיפוח, ולבחור דווקא בהם להיות ספוג, קרקע נוחה וסובלנית ומבינה, שעליה אפשר להוציא את כל הזעם והתסכול שהצטברו אצלו מעצם היותו שייך למיעוט שאינו שווה זכויות. אין לקבל בשום פנים מצב שבו באים חשבון עם "נציגי העם היהודי" דווקא פה בנווה שלום, ומאשימים אותם כאילו להם אישית יש חלק ונחלה באותן עוולות שנגרמו לערבים בארץ. וגם אין לקבל את העובדה שמתעלמים כליל מכך שבגלל אותו מצב קיפוח, שיש לעשות הכול כדי לבטלו, בדיוק
מסיבה זו הצטרפו יהודים לנווה שלום. מ חברי הסכם אוסלו, יהודים ופלסטינים, כתבו במבוא להסכם ביניהם
שהם החליטו "למתוח קו" על העבר ועל השאלה מי עשה מה למי ומי אשם יותר בסכסוך ההיסטורי ביניהם, ומתחילים כאן במהלך חדש של הכרה הדדית והידברות, מתוך כבוד הדדי וללא כפייה.
אך בנווה שלום, עפ"י העקרונות של ביה"ס לשלום (מיעוט מדוכא 54
