Page 70 - Demo

פרק רביעי: הסכסוך היהודי-ערבי
הרפורמיסטים אומרים שעד שיבוא השוויון המוחלט ויתגשם הסוציאליזם, אפשר להכניס רפורמות ותיקונים גם במשטר הקפיטליסטי, עד שיחלוף מהעולם. לדעתם, יש ליזום רפורמות של מתן יותר שוויון בחינוך, בתנאים סוציאליים, בדיור ובמקורות תעסוקה וכך לשפר את
תנאי החיים של המעמד העובד בהדרגה ובשלבים. לדעתי, כל עוד הסכסוך וה"נכבה" מתמשכים ומדממים, כל עוד
זכויותיהם של הפלסטינים במדינת ישראל רחוקים משוויון, כאשר טרם נעשו הצעדים הראשוניים להפסקת הכיבוש וההתנחלות בשטחים, כאשר נמשכים האפליה והגזענות כנגד הפלסטינים אזרחי המדינה, וכל עוד לא נפתח מהלך התחלתי של שלום בין העמים המסוכסכים כל-כך –
יישארו חוסר האמון והחשדנות בין שני עמינו. במצב עכשווי זה, מי שאומר שיש להחזיר את כל פליטי 48 עכשיו
ולהפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, מתכוון לשנות באופן רדיקאלי ומיידי את אופייה והרכבה של המדינה.
ואני אומר, שלפני שמחילים פתרון מהפכני כל-כך על המציאות שאנו חיים בה, יש לבנות אמון ופתיחות בין הצדדים המסוכסכים. להתחיל בחיסול הכיבוש ובהפסקת ההשתלטות על שטחי הפלסטינים בגדה המערבית, לפצות את הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל על מה שנגזל מהם ב-48 וליצור שוויון אמיתי וללא אפליה במדינה, במנגנוניה, בשלטון הפוליטי שלה ובחלוקת המשאבים בין שתי האוכלוסיות – היהודית והפלסטינית. לאחר שייבנה פה אותו שוויון ותיפסק "הנכבה" המתמשכת כנגד האוכלוסייה הפלסטינית, יוכלו להיווצר פה, במשך השנים, אקלים ומציאות של שלום. כאשר האמון בין שתי האוכלוסיות ייבנה מחדש,
יהיה אפשר לדון שוב, באקלים אחר ומאפשר, גם בשאלת הפליטים. אנו, היהודים, מזכירים לכם, הפלסטינים, שגם אנו חלמנו לחזור למולדתנו במשך 2000 שנה. וגם מזכירים לפלסטינים של נווה שלום, החיים איתנו, היהודים, בשותפות, את הנרטיב שלנו לגבי המדינה הזאת וההיסטוריה שלנו בארץ, ואת יחסנו לתנועה הלאומית שלנו ולזהותנו הלאומית, ואפילו למלחמת 48. לדעתי, מלחמת 48 הייתה מלחמת אזרחים, שבה הקיום הלאומי שלנו כיהודים עמד על כף המאזניים – או שננצח או שנחדל מלהתקיים. היהודים ניצחו במלחמה הזאת, על אף
70