Page 72 - Demo
P. 72
פרק רביעי: הסכסוך היהודי-ערבי
מדינה לכל אזרחיה עכשיו – תביעת הפלסטינים, 2017
לפי ארנדט, השילוש של העידן המודרני - טריטוריה/לאום/מדינה - הוא הרה אסון, כאשר החזק והשולט, זה שהכוח בידו, הוא שקובע מי לנו (ומי זה ״אנו״?) ומי ְל ָצ ֵרינ וּ!
באידיאל, לדעתי, היא בלי כל ספק צודקת. אפשר לראות זאת בכל המלחמות שבין העמים על נושאים אלה, או כפועל יוצא של אותם נושאים. ואכן, עמי אירופה למדו מניסיונם זה והקימו את האיחוד
האירופי. אך נשאלות פה שתי שאלות חשובות: האחת - האם המזרח התיכון סביבנו ָבֵּשֵׁל לאיחוד מזרח תיכוני משותף
כזה? השנייה - השאלה היהודית. במאה הזאת הוצא עמנו להורג בקלשונים,
בכדורי רובים, באש ובגז בכל מדינות אירופה, ומי ששפר עליו גורלו, "רק" גורש מהן. כל זאת, משום שהואשמנו שמדינות אלו אינן מדינותינו, אין לנו בהן שום זכויות אזרח, אין לנו כל השתייכות לאומית אליהן והטריטוריה שלהן אינה שייכת לעמנו. ועתה, לאחר נדודים רבים, הגענו
למדינה משלנו. האם, בשלב היסטורי זה ובסביבה זאת, דווקא עכשיו, מוטלת על העם
שלנו להיות הראשון המוותר על הטריטוריה ועל הגדרת הלאום שלו, שהיא, כאמור, אבי כל חטא, לפי ארנדט? לי נראה שעכשיו המצווה הדחופה והאקטואלית המוטלת על עמנו, באופן שאינו סובל דיחוי, היא ללמוד מגורלנו ומההיסטוריה שלנו. כעם אשר סבל גזענות ואי- סובלנות לעובדת היותו שונה בין העמים, עכשיו עלינו להיות דוגמא וסמל בהתייחסות לשונים שבינינו ולדרוש את זכויותיהם המלאות, ללא
אפליה מקפחת. ובאשר לוויתור על הלאומיות ועל הטריטוריה - נעשה זאת במשותף
עם העמים סביבנו, כאשר יבשילו התנאים ההיסטוריים. ברור שאנו רחוקים מכך. כשלב מוקדם, יש להוריד בהדרגה את להבות הסכסוך הלאומי בחבלי הארץ המשותפת הזאת ובמזרח התיכון כולו, וכמובן, להכיר באחריותנו לעוולות 48 שנעשו לפליטים באותה מלחמה - הגירוש,
ההגליה והחרבת הכפרים הפלסטיניים. 72
