Page 73 - Demo
P. 73
פרק רביעי: הסכסוך היהודי-ערבי
רשמים בעקבות קריאת ספרו של יאיר אורון: "השואה, התקומה והנכבה" (2013)
הקריאה שלי בספרו של יאיר אורון מגיעה מרקע דומה לזה של כותב הספר, ועל-פי היכרותי עמו שנינו איננו מטילים ספק רדיקלי בנרטיב הלאומי שלנו, בהשתייכותנו הלאומית, ובזכויות עמנו בארצנו. בנוסף, לפני קריאת הספר, הכרתי היטב את הנרטיב הפלסטיני מתוך החיים המשותפים בנווה שלום, והייתי מודע לטרגדיה הקשה של הנכבה. עם זאת, הקריאה בספר הובילה לזעזוע ולסדקים בנקודת הראות שלי כלפי
הסכסוך ומלחמת 1948. סדקים אלו אין משמעותם שהשתנתה זהותי הלאומית או שאינני סבור
עוד שזו גם ארצם של היהודים. אך קריאת הספר המכאיב והמעציב הזה, העמיקה אצלי את ההבנה והאמפתיה לנכבה, לטרגדיה שהיתה מנת חלקם של הפלסטינים בעקבות ההפסד שלהם במלחמת 48.
ספר זה עושה שירות טוב לאפשרותנו להבין את מלחמת 48, לא כמיתוס לאומי מכונן אלא כהתרחשות היסטורית, גם כשהעובדות קשות, וגם כאשר יותר מ-60 שנה לאחר אותה מלחמה, "השלטונות" עדיין מנסים למנוע דיון בחלק מן ההתרחשויות. ספרו של אורון חושף, אמנם לא בפעם הראשונה, אך בצורה נהירה וממוקדת, את מעשי הטבח שעשו היהודים באוכלוסייה הפלסטינית, אף על פי שהוא מדגיש שג'נוסייד לא היה פה. כן הוא חושף את הפן הברור של מדיניות הגירוש המכוונת והרס הכפרים הפלסטינים, וקורא לה בשמה: טיהור אתני (לפחות באזורים מסוימים), גם כאשר אי אפשר למצוא לכך הוראה מפורשת (בכתב) על
ידי בן-גוריון. הצגה זו של מלחמת 48 באופן כן, נובעת מכך שיאיר אורון מתעקש
להביא את העובדות לקורא באופן אמיץ וגלוי, אף אם מנקודת ראותו של הקורא היהודי הדבר הינו פעמים רבות קשה לעיכול. תמונה היסטורית אמיצה זו מבהירה לקורא שאי אפשר לקבל את הנרטיב הפלסטיני ש"זוכרות" כה עמלים לטפח – כאילו לפני 48 ישבו פה הכפרים הערבים ועסקו רק בחקלאות, מרעה ושאיבת מים מהמעיין, ובאו היהודים התנפלו עליהם מן המארב, ירו, השמידו, הרסו וגרשו את החקלאים הפלסטינים
73
