Page 80 - Demo
P. 80
פרק רביעי: הסכסוך היהודי-ערבי
הרוויזיונסטים משנות ה-30, יש בהחלט מקום. אבל אולי היה עליו לנסח זאת קצת אחרת.
מעבר לזאת צריך לזכור שהספר אינו עוסק בניתוח או בדיון בהתפתחות רעיון הטרנספר של הפלסטינים, ואינו עוסק גם בסוגיית זכותם של היהודים או הציונות לבית לאומי לעם היהודי. לבוא עם עאדל בדברים על כך שאינו עוסק בספרו במה שלא התכוון לעסוק בו אין טעם. הספר עוסק בקורבנות הנכבה וכל המסגרת הפוליטית-מדינית שסביב הנכבה היא בחזקת מסגרת היסטורית ולא לב הדיון. יש בספר חלקים משכנעים יותר ומשכנעים פחות, ואני מסכים כי הפרק על הקומוניסטים הערבים הוא בעייתי, אם כי יש בו גם תרומה חשובה לדיון בעל אופי רחב הרבה יותר - שאלת היחס בין זהות לאומית ומעמדית בקבוצות פוליטיות רב לאומיות. יש לזה מקבילה בלא מעט קבוצות של קומוניסטים באירופה בתקופת מלחמת העולם ואחריה. עמדתי על זה בדברי בערב העיון.
נוכל לשוחח בהזדמנות. אני מקווה שניפגש ונוכל להמשיך ולהחליף דעות גם במייל. מסור ד״ש לרעייתך ותיהנו משהותכם בארה״ב. בברכה, דני (או דינדוש. אני די רגיל אצל אנשי כרם שלום לשעבר)
לדני בלטמן שלום, ראשית שמחתי לחידוש הקשר, כאשר נחזור מארה״ב נשמח מאוד
להזמינכם לביתנו בנווה שלום. לעניין הספר של עאדל מאנע: כדי להסיר חשד, ברצוני להתוודות ולומר שאני סוג של פוסט - ציוני,
כלומר אני חושב שללא התנועה הציונית לא היתה קמה מדינת ישראל, אך הציונות סיימה את דרכה עם הקמת המדינה, לכן כיום, מחוץ לדיון היסטורי, אין יותר רלוונטיות לשאלת הציונות ולדיון בה.
המתנחלים מתגאים שהם המשכה של הציונות והגשמתה, אך למעשה הם גידולה הממאיר של התנועה הזאת.
כמובן שיש להתייחס באופן הפוסל לחלוטין את הגירושים שנעשו ב- 48 וגם לאחר המלחמה הזאת, ואכן בתיאור החורבן שהמיטו המלחמה
80
