Page 9 - Demo

פרק ראשון: תולדות חיים ומשפחה
בקיבוץ עבד אבא בתחילה בכרם הענבים והמשיך במטעים. העבודה בחקלאות הסבה לו אושר רב. עם זאת, בשעות הפנאי הקים את ספריית הקיבוץ, שהייתה בשעתו מרשימה ביותר. תמיד היה איש ספר ושלט במספר שפות לא קטן. הוא ידע לייעץ, להמליץ ולהפנות את החברים
לספרים המתאימים לכל אחד מהם. התחום השני שאהב ועסק בו הוא תחום הקקטוסים והסוקולנטים. היו
לו חממה וגינה לתפארת. לאחר שעות העבודה היה אבא עסוק בגינתו או ספון בחדרו, וחוץ
מטיול מאורגן אחד בחו״ל, לא עזב את הארץ ויתר נסיעותיו היו בארץ. אם צריך לאפיין את עולמו של אבי, היה זה הניסיון למרוד בכל מה שמייצג את היהודי הגלותי מהגטו, הן בלימודיו בבית הספר ובאוניברסיטה הרומנית, כשכל חבריו היו רומנים, והן בשירותו בצבא הרומני ולאחר מכן בארץ, כשהתנדב לצבא הבריטי וכשהיה שליח הקיבוץ בקרבות בנגבה. לקראת סיום חייו כשהוא מאושפז בבית החולים, והסרטן מפושט בכל גופו והוא סובל מכאבים עזים, ברור היה לנו שאין יותר מה לעשות מלבד להקל על הכאבים במתן מורפיום והגדלת המינון. אנחנו, שלושת הבנים, ידענו והסכמנו להגדלת המינון, ביודענו שבעצם זוהי מתנת
החסד האחרונה. בשעותיו האחרונות אבינו מלמל לפרקים את שם אימנו מדי, כנראה
משום שמעולם לא חדל לאהוב אותה. אנו הבנים שקלנו האם להביאה לבית החולים לפרידה אחרונה. החלטנו לא לעשות זאת ועד עצם היום הזה אני שוקל החלטה זו, אולי היה אפשר בהסכמתה שהיא תחזיק את ידו ותאמר כמה מילים יפות, כאשר אנו לא נוכחים במעמד זה. אולי זה
היה יכול להיות תיקון אחרון לפרידה הכל כך ממושכת ביניהם. אבי התמודד עם המחלה הארורה במשך כמה שנים. כאשר ביקרתי אותו מדי כחודשיים, הוא היה מחבק אותי ואומר: אולי בפעם הבאה
לא תוכל לפגוש אותי לכן אני מחבק אותך עכשיו. אני מרגיש נקיפות מצפון ורגשי אשמה על כך שבתוך מרוץ החיים -
בניית קיבוץ מיוחד בנגב (כרם שלום) ולאחר מכן בניית היישוב המשותף היהודי פלסטיני - נווה שלום, לא הקדשתי זמן, תשומת לב ונוכחות מספקת לצורך תמיכה וסעד במצבו הבריאותי.
9