Page 11 - Demo
P. 11
פרק ראשון: תולדות חיים ומשפחה
את רוב שחקני הבימה והקאמרי, שני התיאטראות הגדולים. ההיכרות עם שחקנים ואנשי רוח שונים, הלבוש המוקפד והיפה, החנויות, הופעות התרבות בערבים ובתי הקפה והמסעדות – כל אלה הלמו את אופייה עשרת מונים יותר מהחיים האפורים, הקשים והסגורים בקיבוץ קטן בעמק בית שאן. בהמשך, עברה למחלקת התרבות של הקיבוץ הארצי
והמשיכה לגור חלק מהשבוע באופן קבוע בתל אביב. בהיותה אשת חברה, שמרה על קשר עמוק ולאורך שנים עם קבוצת החברים שהיו שותפים בהנהגת הקיבוץ. לקראת העשור השישי לחייה,
חזרה באופן קבוע ומלא לחיות בקיבוץ. חלק גדול מחברי הקיבוץ, ״החברים של היום-יום״, לא ראו תמיד בעין
יפה את סגנון חייה של אמי מחוץ לקיבוץ, אך היא ידעה לשמור על קשר אמיץ וחם עם מספר חברים בהנהגת הקיבוץ ומכל היתר פשוט התעלמה. סיום חייה של אמא היה עצוב ביותר. אמא סבלה ממחלת האלצהיימר ושהתה במוסד סיעודי כמעט 10 שנים, על כיסא גלגלים, לא דיברה, לא הכירה את משפחתה והיתה זקוקה לעזרה מלאה בכל תפקודיה
הבסיסיים ביותר. כך לא נותר זכר מחייה הסוערים והפעילים, מיופייה וקולה הרם בכל
מפגש , והחשוב ביותר מהאהבה החמה והמחבקת לילדיה ונכדיה שאהבו אותה ובילו אצלה זמן רב.
ביקרתי אותה מדי שבוע במוסד בו שהתה. בשעותיה האחרונות החזקתי את ידה, בכיתי ואמרתי לה כמה אהבתי אותה, ואין לי שום טענה או טרוניה אליה. גם פה אולי איחרתי את המועד.
לסיכום הקשר שלא צלח לבסוף בין הורי
נשאלת כאן השאלה, מהו המרשם הטוב לקשר זוגי. הקשר הראשוני בין הורי היה בנסיבות ההיסטוריות המיוחדות מאוד של קום המדינה וההכשרה הצעירה של רשפים. בתחילה, אופיים השונה והניגודים בין האינטלקטואל החסון, אך המסוגר חברתית, לבין היפהפייה האנרגטית והפעילה חברתית - היו למקור משיכה הדדית. אך לאחר הקמת הקיבוץ ומקץ שנים בחיי היום-יום ובשגרה, נעשו הניגודים קשים ובלתי ניתנים
לגישור והקשר הזוגי ביניהם לא עמד במבחן הזמן. 11
