Page 78 - 178375_Shabaton 1116
P. 78
”ט
”בכוו להרחב בטברי עיר תי אמר ש אליהו, יחד ע איזק ו העיר ב אתרי העיר הענפה
הסיו בהובל לתיירו
העיר, העיר ב
שר הקדוש שמחתי בהובל היהודי
מנכ״ הרבה
כלכלי
היהודי לכיוון יוון כתחנת מעבר. שם היינו כמעט חודש. משם עלינו לישראל”. למה החלטתם לעלות דווקא לישראל?
“יש כאלה שעברו לצרפת או ברזיל, אבל אבא שלי הבין – ‘אם אני, במעמד שהייתי, בסוף זרקו אותי כמו כלב – זה יכול לקרות שוב לי, לילדים או לנכדים שלי בכל מקום בעולם’. הוא
ידע שבישראל לא יקראו לו עוד ‘יהודי מלוכלך’”, יוסי משיב. ההתחלה הייתה קשה. המשפחה הובאה באישון לילה למעברה ליד טבריה, בה היו עשרה פחונים עם בית שימוש אחד וברז לכולם. אלברט לא בחל בשום עבודה כדי לקיים את משפחתו, והקשרים ממצרים סייעו לו גם בארץ; הוא זומן למערכת הביטחון וסיפר את כל שידע על הקצונה המצרית, המשטרה והמשטר במצרים, והוא ידע המון. בזכות תרומתו המשפחה זכתה לבסוף לעבור לבת ים, לשכונה שנבנתה עבור
עולים פולנים אקדמאים. אלברט התקדם בעבודתו, ולבסוף הפך למנהל אגף הרכש
של אגף אביזרים בתעשייה האווירית. הוא נפטר בן 61 בלבד. אשתו נפטרה לא הרבה אחריו.
מצרים שבלב
יוסי גדל והגיע לתפקידים בכירים בבנק, ולאחר פרישתו, בין היתר, הוא משמש כיו”ר התאחדות עולי מצרים בישראל. “היהודים המצריים מאוד אוהבים את מצרים. זו מסורת של אלפי שנים”, הוא מסביר, “עם ישראל נולד במצרים, שם הפכנו לעם. יצאנו ממצרים ובכל שנה אנחנו מזכירים את זה. אנחנו חיינו טוב מאוד במצרים, בגלל זה יש לנו נוסטלגיה נהדרת. בסוף גירשו אותנו, וזה הרס את כל הטוב שהיה לנו אבל זה
לא מוחק את התקופה הטובה של היהודים שם. “היינו יהודים מצריים, לא ישראלים שחיים במצרים. מעולם לא פקפקנו בזה שאנחנו במצרים, ולולא המהומות
והמלחמה של 56’ לא הייתה לנו סיבה לעזוב
את מצרים, בדיוק כמו שיש יהודים
בצרפת ובאמריקה שטוב להם והם
לאחושביםלעלותלארץ”. לבנהמסכימהעםהדברים.היא נשיאת הארגון העולמי של יהודי מצרים בישראל, וניכר שהיא מחוברת בנימי נפשה לתרבות המצרית ולמדינה עצמה.
”חווינו במצרים ילדות ונעורים מדהימים, של הרמוניה, ללא שום הבדל בין הדתות. החיים בעצלתיים לצד חיי תרבות קוסמופוליטיים עשירים, חיברו אותנו
יוסי תם עם נכדיו
אלברט תם עם שניים מהילדים – יוסי וכרמלה, עם הרכב המשפחתי
באופן חריג במיוחד, אלברט ישב בכלא למשך 21 יום בלבד, מינימום הזמן שיאפשר למדינה להלאים את רכושו, בהתאם לחוק חדש שיצא, שמי שנכנס לבית סוהר ל-21 יום לפחות, רכושו יועבר למדינה. “לאבא שלי היה כל כך הרבה כבוד והוא הכיר את כל האנשים, אז הם לא נתנו לו להיות בכלא למשך
חודשים והוא לא עבר עינויים כמו הרבה יהודים, אלא כלאו אותו בדיוק למשך 21 יום כדי להלאים את הרכוש שלנו – בית, חשבון בנק, כל מהשהיהלנוהולאם”,יוסינזכרבצער.
כששוחרר, אלברט חשב לתומו שיחזור לתפקידו, אך כשהגיע למשרד, השומר, זה שתמיד היה נעמד ומצדיע לו עד שהיה מתיישב על כסאו, בכה כשסרב לאפשר לו להיכנס למקום, בגלל הוראתו של נאצר. אלברט נותר מנודה מעבודה ומרכוש. את תפקידו הרם והחשוב, נאצר העניקלאנוארסאדאת.
הגירוש ממצרים
משפחת תם גורשו ממצרים. על הדרכון של בני המשפחה נחתם בשלוש שפות ובאותיות בולטות: ‘הלוך ללא חזור’.
יוסי: “אני הייתי בן 12. מי שעבר את המשבר הכי גדול אלו ההורים שלי, מ’האולימפוס’, המשרתים וצורת החיים שהייתה לנו– לא נותר לנו כלום. יצאנו ממצרים עם 20 לירות אנגליות לאדם, זה מה שיהיה מותר, ועלינו על אוניה של הג’וינט
זההיהאושרגדול. הנשיםלבשואתמיטב
התכשיטים והבגדים לבית הכנסת בשבת בבוקר, בראש השנה וכיפור, כל אחת הייתה מתגאה בסטטוס שלה. הקהילה היהודית במצרים בנתה את המדינה הזאת,יצרהאת התרבות
למקום”, היא מוסיפה. לבנה מבקרת במצרים, ורק לאחרונה חזרה
מביקור במקום. היא מתארת מה נשאר מהמורשת היהודית במצרים: “נותרו רק בתי-כנסת מדהימים ביופיים, אך רובם מוזנחים וזקוקים לשיפוץ דחוף. מתוך 60 בתי כנסת שהיו במצרים בשנת 1948, נותרו 13 בתי כנסת בלבד בקהיר ואלכסנדריה, שאסור להתפלל בהם כי הם הפכו לעתיקות
78 המגזין גיליון 1117 גליון חג פסח י״ד בניסן תשפ״ג
ה
ם
ה
ר ת ת ק
ה ו
ת ת ל
ב מ