Page 76 - 178375_Shabaton 1116

כנסת שלנו שלנו
הורי מנהל
המצר מצרי
יוסי: מכרי
מחבר
עצמם לו עמ הפגיש
במצר
חווית
“היי או הא למשל את הי לא נ
אבל משיב, שעבר מאז נו
ראש מדינת
בישר היו מ נכנסו ממצר שלל מהאי ולחיו ב-2 שלטו אתש יהודי אהוד ובכ אחרי התנכ ‘סעיונ שםה וגם ה כלמ
ושרפו “זה גרה ב אצלנו
אצלה כבר ה
מילה. היא רצתה לנסוע לגור בארץ שבה כולם יהודים כך שאף אחד לא יגיד לילדים שלה ברחוב ‘יהודי מלוכלך’, כמו שקרה לנו כבר במרסיי.
“אמי ידעה שאסור לנו להישאר בצרפת והיא ניצחה בוויכוח. היא הסכימה לבוא רק למדינה של יהודים, כדי שלא יקרה מצב שיום אחד הילדים שלה ימצאו את עצמם במצב הזה. זה שכנע אותו. היא לא ידעה שבישראל המצב יהיה יותר גרוע מאשר
בצרפת”.
חשבתם לפני כן לעבור לארץ ישראל?
“מי חשב על זה?”, היא עונה, “למה שיעזבו את החיים הטובים, הכסף והארמון שהם גרו בו? לפני קום המדינה אבי, וגם אחיו, לא חשבו בכלל לעזוב את מצרים”.
הם הגיעו למעברה בטבריה באמצע הלילה, בגשם של דצמבר. הרוח העיפה את האוהל והגשם ירד עליהם ועל מזוודותיהם. כמעט 3 שנים הם חיו במעברה בלי חשמל ומים, ללא בית שימוש. באותה תקופה, האב ואחיה הגדולים של לבנה עבדו בכל מה שיכלו, והקטנים הלכו לבית הספר ולמדו. הם חסכו גרוש לגרוש ולבסוף עברו ל’דירת’ שני חדרים בפלורנטין בתל אביב, כדי שהילדים יוכלו לעבוד בבוקר
וללמוד באוניברסיטה בערב, וכך היה.
חיי פאר
יוסי תם נולד בקהיר שבמצרים ב- 1944 למשפחה בת 7 נפשות שהייתה גם היא אמידה מאוד.
הוא מספר: “גדלתי בבית עשיר, וגרנו חלק גדול מהזמן ברובע יוקרתי בקהיר בשם הליופוליס, זה כמו הרצליה פיתוח שלנו. היו לנו משרתים שחיו אצלנו, באגף המשרתים. היה לנו גם נהג עם רכב, ולמי היה רכב בזמנו?”, הוא שואל, וממשיך: “זה היה נדיר. הוא היה לוקח אותי ואת אחותי לבית הספר
וסוחב לי את התיק שחלילה לא יהיה לי כבד...”. בשלב מסוים המשפחה עברה לבית יוקרתי בלב קהיר, עם מעלית ושומר, וגם שם, היו להם משרתים, מטפלת לילדים,
כובסת, מבשלת ומנקה. יוסי מוסיף לתאר בפניי את הפאר שהוא גדל בו, לא כדי
להשתחצן חלילה, אלא כדי שאבין, ובצדק, את התמונה הגדולה – ליהודים במצרים היה טוב. אפילו מדהים. הם לא שקלו לשניה לעלות לארץ ישראל, גם לא אחרי שהוקמה
המדינה. ולכן, כשלבסוף היה רע – היה רע לתפארת. אבל, נחזור לתקופת הזוהר. יוסי למד בבית ספר יוקרתי ברמה גבוהה מאוד ובהתאם, לבעלי אמצעים בלבד– בית ספר
צרפתי מיסיונרי. שפת האם בבית משפחת תם הייתה צרפתית, בגלל לימודיהם
של הילדים. יוסי ידע ערבית ממה שקלט ברחוב, ומהשיחות עם המשרתים. עברית הם לא ידעו, רק בחגים - “כשאבא שלי היה קורא את ההגדה של פסח הוא ידע לקרוא את העברית,
אבל לא הבין הרבה ממה שקרא”, כפי שהוא נזכר.
עד כמה שמרתם על המסורת?
“רוב היהודים שהיו במצרים שמרו על המסורת, וזה גם מה שאיחד אותם”, יוסי משיב. “אנחנו הלכנו לבית כנסת לפעמים בשבתות, ובחגים בטח שהלכנו. חגגנו את החגים, הייתה מסורת רצינית מאוד. היה לאבא שלי כסא קבוע בבית כנסת והיה לוקח איתי לשם יחד איתו. הוא היה אחד התורמים בבית
לבנה זמיר (מימין) במרפסת ביתה במצרים עם אמה, 1948
סוהר בתנאים קשים ביותר, מתוכם לא מעט אנשי עסקים שהמדינה רצתה לקחת להם את העסק”.
למחרת המעצר, העסק המשפחתי - בית דפוס מהגדולים בקהיר, הולאם.
לבנה: “העסק נסגר, שמו שעווה אדומה על הכניסה לבית הדפוס, הוא הולאם, נלקח, וזהו, אין יותר פרנסה. לא סיפרו לנו, הילדים, אבל הרגשתי שהחיים לא יהיו יותר אותו דבר. רק ראיתי ששתי העוזרות פוטרו. אין לי מושג איך ההורים שלי
חיו, אבל אבי לא יכל לעזוב את מצרים כשאחיו בבית הסוהר. “לא ידעתי שהדוד שלי נלקח לבית סוהר, הלכתי לבית הספר והנזירה סיפרה לי את זה כבר בכניסה, מתוך רוע. התביישתי ובכיתי, שאלתי את אמא שלי – ‘הוא פושע?’, אבל אמא שלי אמרה לי שהוא לא עשה שום דבר רע, ושזה רק מפני שאנחנו יהודים. זו הייתה עבורי טראומה - פחדתי, אני יהודיה, יכולים לקחת גם אותי לבית סוהר. אמנם החברות המוסלמיות שלי לא הראו לי כלום אבל אני הרגשתי כבר בשוליים, להיות יהודי
הפך לפשע”.
‘יהודי מלוכלך’
אחרי שנה וחצי, הודיעו לדוד שהוא יכול לצאת מבית הסוהר אם יעזוב מיידית את מצרים, והוא הסכים. גם אביה של לבנה ‘הוזמן’ לעזוב את מצרים.
הם עזבו לצרפת. היה מותר להם לקחת מזוודה אחת של חפצים אישיים ו-20 לירות מצריות, ולבנה, שדיברה צרפתית שוטפת, התרגשה בהתחלה, אבל זה היה רחוק שנות אור מהטיול שהיא חלמה עליו: “זה היה מחנה פליטים, גרנו 3 משפחות ללא שום מחיצות ביניהן. לכל משפחה היה קיר אחד, אמי הייתה תולה סדין על חבל וזה כאילו היה הבית. הרגשתי
אומללה מאוד”, היא נזכרת. כעבור כמה חודשים הסוכנות היהודית הודיעה לאביה של
לבנה שהגיע תורו לעלות לארץ ישראל, “אחיי היו צעירים, והייתה סלקציה באותה תקופה ממדינות ערב ולקחו לישראל בעיקר צעירים. למבוגרים לא עזרו בכלל לצאת ממצרים”,
לבנה מציינת. אביה של לבנה סירב בהתחלה לעלייה. הוא ידע צרפתית
מעולה וכבר מצא עבודה במרסיי, אבל אשתו לא הייתה מוכנה לשמוע על כך.
לבנה: “בפעם הראשונה שמעתי את אמי אומרת ‘לא’ לאבא שלי. היא הייתה אישה עשירה, אינטלקטואלית ויפה אבל אסור היה לה לעבוד, זה לא היה מכובד. אבל, במרסיי, הייתה לה
76 המגזין גיליון 1117  גליון חג פסח  י״ד בניסן תשפ״ג
כ ח ב
ו ת י
ם
ם ו ,
י
ם
ת ס
א ו
א ה
י ב ר ת 5 נ י
ם ו ל
ש ל
י א י
ה
ז מ
, י