Page 74 - 178375_Shabaton 1116

רוב ה חבריה
גדול; 0 שדה, כ מנחה ו
“לא כ כן עשו בכל רו מסבירה לבית ה בימי ח ללמוד התפילו היום אנ של יהו
לבנה בביתה ובפסח
כלי פס היא מ
עם כיפ לבד אי
ליאת שוקרון
שמות הרחובות היו על שמות היהודים שבנו את העיר, כמו במקומות אחרים במצרים, אך היום כל שמות הרחובות האלה השתנו. יהודי מצרים גם הקימו 16 בתי ספר בקהיר ו-7 נוספים באלכסנדריה – היו בתי ספר רבים ששייכים לקהילה היהודית העשירה, ומי שהיה לו כסף שילם לבית הספר, ומשפחות
נזקקות למדו ללא תשלום ודאגו להם לכל מחסורן”. לבנה נולדה למשפחה אמידה ומיוחסת. הסב של אמה, דוד מוסרי, שהיה גר גם הוא בשכונת היהודים, בנה יחד עם המליונר סוארז את הרכבת הראשונה שקישרה בין קהיר ובין חלוואן, ואז עבר לחלוואן יחד עם 50 משפחות משכונת היהודים, כדי שיפעילו את הרכבת – והרכבת, שעבדה במשך כל השבוע- הושבתה בשבת, כי כל מפעילה היו יהודים. העיר חלוואן התמלאה ביהודים, הוקם במקום גם בית כנסת גדול, ולהבדיל- כלבו עצום ויוקרתי, דוד מוסרי הפך לראש הקהילה
היהודית שם, והיהודים במקום היו מאושרים. לבנה: “זה היה אושר גדול. הנשים לבשו את מיטב
התכשיטים והבגדים לבית הכנסת בשבת בבוקר, ובפרט בראש השנה וכיפור, כל אחת הייתה מתגאה בסטטוס שלה. הקהילה היהודית שמנתה, ב-1948 רק כמאה אלף יהודים, לא קהילה גדולה- הייתה זו שבנו את הארץ הזו, יצרו את התרבות במצרים. כולם יודעים שהקולנוע המצרי נבנה כולו על ידי יהודים, שהזמרת והשחקנית מספר אחת של הקולנוע המצרי, לילה מוראד, יהודיה. הקהילה הייתה טובה ועשירה כאשר אני
נולדתי”.
לבנה זמיר נולדה באזור
יפה של קהיר בשנת 1938,
למשפחה בת 9 נפשות.
זו הייתה תקופת
תור הזהב של יהודי
מצרים, כפי שהיא
מתארת אותה, כהמשך
המדיניות של מוחמד
עלי, שכששלט במצרים
מטעם העות’מאנים, פתח
את מצרים לכל יזם שרוצה
במדינה, מכל מקום בעולם וללא
לבנה ויוסי נולדו במצרים למשפחות אמידות ומכובדות, חיו חיי פאר והרמוניה ולא שקלו אפילו לרגע לעלות לארץ ישראל, גם כשהמדינה כבר הוקמה. הם מספרים על החיים היהודיים שם, ועל יציאת מצרים שלהם, בעל כורחם
ל
ב
נ
ה
ר
י
מ
ז
להשקיע הבדלי דת, והיהודים במקום התעשרו מאוד.
לבנה מספרת על העושר הקהילתי, תרתי משמע, של היהודים במצרים: “בתחילת המאה ה-19 כל היהודים במצרים היו גרים בשכונת היהודים בקהיר, ‘חארת אל יהוד’, עשירים ועניים גרו שם, כי הם רצו לחיות יחד. באותה תקופה העשירים דאגו שלעניים יהיה טוב ולא היה אף יהודי רעב במצרים,
מעולם לא ראית יהודי מושיט יד לנדבה. “כשמצרים נפתחה לכל יזם, עשירי השכונה היהודית יצאו
ממנה והתחילו לבנות את קהיר. היהודים הקימו בניינים איכותיים ויוקרתיים מאוד, וגם את הבנקים הראשונים במצרים. היזמים היהודים גם קנו קרקע עצומה בין קהיר לחלוואן ובנו עליה עיר שלמה בשם מעדי, שכולה וילות. במעדי כל
74 המגזין גיליון 1117  גליון חג פסח  י״ד בניסן תשפ״ג